הולם להפליא

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הולכים ברחוב, היא מתעכבת, מדשדשת, כמעט מדדה.

אני חסר סבלנות, לא מבין מה העניין הזה עם העקבים הללו עכשיו.

אין לי בעיה עקרונית עם עקבים, יש לי בעיה עם איטיות והתעכבות.

"תחלצי!"

היא חולצת, והופכת לאישה קלילה ומשוחררת,

הולכת לצידי בכפות רגליים עירומות, על המדרכות והכבישים והחשוכים.

הרבה יותר זורם, הרבה יותר נעים.

מדי פעם אני מסמן שלולית של מזגן או לכלוך על אבני המרצפת, כדי שתעקוף אותם.

היא מתחילה לחייך, נעים לה.

אני לוקח אותה דרך מעבר לא מוכר אל הפאב השכונתי.

מתיישבים, והיא מטילה את הנעליים לצידה - כבר לא נועלת אותן בחזרה.

גם לא בדרך חזרה.

עכשיו היא כבר יחפה מבחירה.

.

יש חברות שהחיבור איתן כל כך טוב, ותיק, חזק וזורם, שלא צריך להכביר מילים.

בשלוש וחצי הודעות קובעים וסוגרים עניין.

ובלילה, 

והכל פשוט מחליק לו בכיף; החיבוק, השיחה, ההליכה הלילית, הפאב, הבירה, הפיצה, הוודקה.

וכן, גם את הפעילויות המוזכרות בהתכתבות לא שכחנו.

וגם לא את ההשכמה הפעילה.

ככה מייצרים חיוכים

יום טוב

.

ככה אני רוצה, ככה אני אוהב

.

* כולן בחיים. זו השמצה פרועה, כן?

.

קווים לדמותה

Wonder woman by Mark Beachum

.

.

כשהיא נהנית מטקסט, ומרגיש לה שאני כתבתי אותו.

אני לא.

אבל זה לגמרי משהו שהיה יכול לצאת מהמקלדת שלי - כנראה בעברית.

.

.

שם האמנ/ית לא ידוע לי.

אפשר לקרוא עוד כאן: https://www.allcitycanvas.com/en/petites-luxures-the-subtlety-of-eroticism/

.

.

.

.

.

.

.

.

.

|

|

|

|

|

|