הולם להפליא

.

מכירים את זה שמישהי לא רגועה מסתובבת בבית ואתה במקביל מנסה להדביק פערים בעבודה?
והיא לא שקטה ומשתדלת לא להפריע אבל בכל זאת מפריעה, כאילו בלי כוונה?

אז חצי שעה מאוחר יותר ושלוש גמירות שלה, היא נרדמת כמו תינוקת שקיבלה ארוחה ומוצץ.

ואני לוקח חזרה את הלפטופ, וחוזר למקום בו הפסקתי.

וזה לא שאני מתלונן, כן?

/

/

/

/

/

//

.

היא כותבת לי מה שהיא לא יכולה לכתוב לאף אחד אחר, ומנסחת את זה כמו הציוץ בטוויטר שהיא מתה לכתוב:

הרגע הזה שהוא שואל אותך "איך היה הדייט?" ואת מתלבטת אם לשקר לו, ואיך לשקר לו; כי הדייט שלך, שלא הכרת ולא פגשת בכלל עד לפני 6 שעות,ישן עכשיו לידך אחרי שטחן לך את הצורה בכל החורים, והטעם של השפיך שלו עוד בפה שלך.

ואני שמכיר אותה לפני ולפנים, יודע מי זה ששואל אותה, ויודע (מעכשיו) מי זה הדייט, מבין אותה ומזדהה עם הרגע הזה שבו היא מאד רוצה לספר, להיות אמיתית, כי כולם יודעים שהיא פולי, אבל היא לא יכולה פשוט לספר מה שהיא רוצה למי שהיא רוצה, היא לא יכולה להתנסח ברגיל שלה; כי הם נפגעים, מקנאים, מתרסקים, מתעצבנים, נעלבים, הולכים וכיו"ב.

אז ערוץ הטלגרם שהיא פתחה לשנינו, הוא הטוויטר שלה, עם קהל של אחד.

וכן, ברור לי שהיא רוצה קהל גדול יותר.
אז הצעתי לה לשים את האחרון שלה כאן, ועכשיו היא תשב כאן ותרפרש

.

האדם החד מימדי הוא משהו שאני לא.

נכון, יש לי בחירה בבלוג הזה, והטקסטים שלי כאן הם ברובם המוחלט מיניים, יצריים, פורנוגרפיים, זימתיים.

אבל את יכולה להרשות לעצמך להניח שאני בעל מימדים אחרים, נוספים.

מנטליים, רגשיים, תודעתיים. רבדים של ידע ועניין.

אז אל תניחי שמה שיש כאן הוא רק סקס, בייחוד אם פתחתי בפנייך שערים לקומות האחרות, ולרבדים האחרים.

ווואלה, לפעמים אני פשוט משחרר לחץ.

כעת, למשל

.

השליטה שלי שומרת עלייך.
לעיתים היא מאפשרת לך לחוות דברים שלא העזת, כי אני אומר לך, מוביל אותך, מצווה עלייך, וחוסך ממך את רגשות האשם וההתלבטות, שהרי את יכולה לתלות בי את האחריות. כך את מגשימה דברים שממש רצית אך מחסומי הבושה והפחד מנעו ממך להנות מהם ממש, באמת, בלי התפרצויות של מצפון ומוסר.
כך גם לכיוון השני;
כשאני אוסר עלייך משהו או מישהו, זה נעשה ממקום שבו אני מבין שלך בעצמך יש סלט שלם בתוך הנשמה, וגם כאן אני חוסך לך התלבטות וחיבוטים, ואולי גם את המחיר של החלטות לא נכונות. כשאני מרגיש שמשהו שאת רוצה ולא רוצה, יעשה לך רע בדיעבד, אני מחליט ומונע ממך את הקושי.

.

.

.

.

.

.

כך מסתבר

אני מאד אוהב את התקופה הזו ואת הלך הרוח של נשים צעירות אשר יודעות לתמלל באופן ברור את הרצונות, ההעדפות והפנטזיות שלהן, בלי בושה, בלי כניעה לנורמה מקובלת או לרציה חברתית.

אני אוהב את המקום הזה שבו הדמיון משתלט

הדמיון שלה עובד בשבילי

.

אותה, אותי, אותנו

ומכל מה שתועד שם, בחרתי רשת שנצרבת ברשתית.

.

.

.

.

.