הולם להפליא

היא שואלת בקול מתפנק.
האלכוהול הופך אותה לחרמנית.
למעשה חרמנית יותר.
כי חרמנית היא תמיד.

פתאום היא נזכרת בחוט הטלפון, ההוא שמשאיר קווים דקים וצורבים.
ורוצה עוד,
שארביץ לה.
שאפליא מכותיי בישבניה, שאסטור לה, שאותיר סימניי.
ומפנטזת,
ולפני שמסיימת לפנטז כבר זוכה להגשמה, למימוש.
היא שמחה.

מבוסמת ומבושמת,
ועוד סיבוב אחד מתחיל משום מקום ומגיע עד הקצה.
ושפוכים מוטלים על המיטה,
והשינה אופפת.

בלילה הם יקומו,
הוא יתגלח, היא תתייפיף,
ויסעו למסיבה ההיא,
מי יודע מה יקרה שם, ועם מי.

היא במצב הרוח הנכון להרפתקאות.
והוא?
אצלו זו ממילא ברירת מחדל.

אז הוא מרים את היד,
ומנחית.