הולם להפליא

הקול שקט, העיניים מורמות, כל מבעה אומר תחינה,
"בבקשה"
- מה בבקשה?
"אפשר לגעת בבקשה?"

הגוף דרוך, בהמתנה מייחלת,
"בבקשה"
- בבקשה מה?
"בבקשה אדוני"

אוזרת אומץ על מנת לבקש,
מקווה שכעת הוא העיתוי הנכון,
מתפללת בתוך תוכה שמבוקשה ייענה,
שעצם הבקשה לא ימנע את מימושה.

היא משמיעה בקשות שכל גבר ישמח לשמוע,
"אני יכולה למצוץ בבקשה?",
"אני מבקשת שתזיין אותי, אני ממש צריכה",
"אני רוצה שתגמור לי בפה, בבקשה".

הבקשות שלה נענות לעיתים,
לפעמים מייד,
לפעמים אחרי תהליך כזה או אחר,
לפעמים לא תעננה כלל.

היא אוהבת לבקש,
הוא אוהב לשמוע אותה מבקשת.
אוהב את התחינה והכמיהה בקולה ובכל כולה כשהיא מייחלת אליו,
הוא אוהב את השמחה והנלהבות שלה כשהוא נענה לה.

היא עולה על גדותיה כשבקשתה נענית,
היא נובעת כל כולה בזמן שהיא מתממשת,
לו היה לה זנב הוא היה מתכשכש לו במרץ.
ואז, מגיע תורה של ה"תודה" .

אבל שם כבר היינו, לא?