הולם להפליא

מרחרחת את אצבעותיה,

על אף מקלחת מהבילה וקרצוף הגוף לפני צאתה מדירתו היא עדיין מריחה את הריח הזה.

ריח חזק שאין לטעות בו. ריחה של זימה טהורה.



היא מהלכת ברחוב, יפה, מושכת, סקסית. גברים נוהים אחריה. מנסים להתקרב, לרמוז, להתחיל. היא הפנטזיה שלהם, מדמיינים אותה רוכנת לעברם, מוצצת, מזדיינת בפראות.

היא כוסית, היא משאת נפש, היא מסיטה אליה מבטים, היא מתעלת אליה תשומות – של הלב ושל הגוף, של תודעה ושל חלום.

היא לא רואה אותם, הם לא מעניינים אותה. היא הולכת ברחוב שטוף השמש אך למעשה היא בדירתו הקטנה והקרירה. שם שוצפת זימתה, שם מוצפת נשמתה. שם מתערבבות זירמותיהם וזימותיהם.



היא מגיעה ומתיישבת, מסירה מגפיים – סימן לרעב המסעיר את קרביה. מחכה לסימן ממנו, להבעת רצונו, להסגרת תאוותו, לכך שיעלה הרצון מלפניו.

היא אוהבת את הרגע בו הוא מושך אליו את מכשיר הטלפון ומנתק את החוט ממנו. לאחר מכן משתיק את הטלפון הסלולארי, ומסיר מעל המיטה את כל החפצים שמונחים עליה.

כך, היא יודעת, מתחילה ההרפתקה.



היא מסמר המסיבה, הכי יפה, הכי סקסית, כולם מכרכרים סביבה, מנסים ללכוד את תשומת לבה, להקסימה, לשעשעה, לזכות בחיוך, במבט.

היא מוכנה להחליף הכול ברגע אחד של זימה טהורה – איתו.

זרים לא יבינו זאת, אף הקרובים לה ביותר לא יבינו– לו ידעו היו נמלאים השתאות, היו בטוחים שנתבלעה עליה דעתה.



היא אוהבת את הזין שלו שנתחב לפיה, היא מסוגלת למצוץ אותו עוד ועוד. להתענג עליו להפליא בכישוריה, להנות ממנו ולענג אותו. היא אוהבת את הרגע בו הוא נשלף מפיה, מבריק וזקור, קשה ורוטט, מפלח את האוויר שסביבו במפגן של עוצמה. היא מסתובבת, מרימה את ישבנה, פוערת עצמה לצדדים, ממתינה לכניסתו. החזקה, העמוקה, הממלאת, הדורסת.





היא אישה של ניגודים.

היפה, עם המבע שיכול להיות תמים או זנותי, עם הפאסון והדימוי השובה והכובש.

היא השבויה והכבושה. היא הזונה הרוכבת. היא הנתינה הנבעלת.

היא שזוכה למחמאות ומפרנסת את הפנטזיות של גברים ונשים סביבה ושכל כולה עסוקה בפנטזיות עליו.



זו את..

את האישה המתוחכמת, אשת החברה הגבוהה, שנועדה למצעי משי ומלונות יוקרה.

אבל את האשה שאני משעין על קיר לבנים חשופות, בחצר חשוכה של בית מט לנפול, מפשיל את מכנסייך ותחתונייך במשיכה אחת ומזיין לך את הצורה בגסות ובהמיות בעודך מחניקה נאקותייך מאוזני העוברים והשבים שנראים אך לא רואים.



את יודעת שלא כולם מיניים כמונו. לא לכולם הסקס, הזיון, הבעילה הנמרצת חשובים כמו לנו. רובם לא יבינו אותנו, לא יתפסו את עוצמת מפגשי הגוף, את השכרות מריחות הבשר, את מבעי העיניים החודרות והפנים הלוהבות בזמן הזיון, בלהט ההיתקעות, ברגע ההינעצות, בשניה של החדירה החזקה והגדולה.



את לא כמו אלו שמתנהגות כמו בנות עשרה וחשות שיש "להרוויח" את גופן. את יודעת מה את רוצה ואת צועקת את זה מהפה הרעב שלך, ומהכוס הפועה שלך. הכוס המייחל להימתח, להיקרע, להתמלא, המבקש לעלות על גדותיו, ולהמטיר את זרמיו.



את נוסעת במכונית היוקרה שלך ברחובות העיר, בדרך למפגש משפחתי אליטיסטי. שם ידברו על דברים ברומו של עולם, על אנינות ועפיצות על ספרות ושירה.

את מרחרחת את אצבעותיך, מריחה את הריח של הזין שלי, את המיצים של הכוס שלך, את ריח הזרע שניתך על גופך. את מתמכרת לארומה החזקה, הייצרית, החייתית, הקמאית – ריח הזימה הטהורה.