לפני 13 שנים. 17 בדצמבר 2010 בשעה 23:56
מחזיקה אותו ביד, מלא, גדוש, ממלא את כפות ידיה.
עיניה מתעגלות, בולעות אותו לכל אורכו.
מכניסה לפיה, מוצצת, יונקת שואבת, מקשיחה ומזקירה אותו עוד יותר, מגדילה אותו באופן שנראה כמעט בלתי אפשרי.
מוציאה אותו מפיה, מבריק מרוק, מתפעלת מהישגה.
יורדת לביצים, מלקקת, מנשקת, חותרת מתחת - בדרך לתחת.
מכניסה אותו שוב, מוצצת בקצב הולך וגובר, מעבירה זרמים.
מוסיפה יד שחופנת, מלטפת. בעוד היד השניה כבר מזמן משמשת כשלוחה והארכה לאפקט של פיה.
מכירה אותו שנים ועודנה מתלהבת ממנו בכל פעם כמו בראשונה - אלא שהיום היא פוחדת קצת פחות.
בנקודת זמן מסויימת אינה יכולה עוד להתאפק.
ובקול קטן שואלת:
"אני יכולה לשבת עליו?"