"קומי על הרגליים,
קומי
למה נראה לי שאת מתה עכשיו לסטירה? "
הצליל חזק, מפגש היד עם הלחי מושלם,
זה "מתלבש".
היא ממשיכה להישיר מבט, אלא שהוא מתחלף מסקרן לחרמן, ממרפרף לעמוק.
השניה לא מאחרת לבוא, גם לא השלישית.
לחייה מאדימות והיא נושכת שפה, היא כבר במרחב אחר, בטריטוריה אחרת.
"על הברכיים !
תפתחי את המכנסיים !
תכניסי אותו לפה"
יום לאחר מכן, עת היתה נתונה על ארבעותיה בעיניים מכוסות תחת אדום ומוצלף כשטיפות שעווה מתנפצות ונדבקות על גבה וישבניה, הוא נזכר בסשן הסטירות והמציצות הקצר מאמש.
וחשב כמה מהר מכת לחי אחת העבירה אותה מפרטנרית סקרנית לתה של מנחה לכלבה רעבה החפצה לחוש נחת זרוע וטעם זין.
אח"כ כבר היו מודעים יותר.
היא ידעה, וגם הוא, שגם באינטראקציה הכי עניינית, הם יכולים לעבור בשניה אחת, במחי סטירה מאדימה, למקום שבו המאוויים החשקים והכללים מתועלים לכיוון אחד בלבד .
לפני 13 שנים. 30 במרץ 2011 בשעה 15:46
