הולם להפליא

אחרי הפעם הראשונה, בעודי מתנשף מהספרינט של הפמפום המהיר והחזק בתוכה.

אחרי שנעצתי אותה בקצב שיא,

בכניסות עמוקות מאד, שמביאות לידי ביטוי את כל היתרון הפיסיולוגי,

בכניסות מהירות מאד, שמביאות לידי ביטוי את סיבולת הלב והריאה,

בכניסות חזקות אלימות והולמות, שמביאות לידי ביטוי את הדחף והמאסה.

היא לא התאפקה ותפסה בכף ידה את סנטרי ואמרה: "לא עושים דברים כאלו. לא עושים"

אני הסתכלתי עליה מחויך, מחכה להמשך הדברים. היא לגמה עוד אוויר ולאטה אל תוך פניי : "אתה העלית את הרף. העלית. לא עושים דברים כאלו. העלית את הרף".



יש מילים שנדבקות לנשים מסוימות, ואין תמיד קורלציה בין חשיבותן ומקומן של הנשים בחיי לבין המלה שהן תופסות לעצמן.

כמו ההיא, לפני 15 שנים שרצתה "לדגום" אותי. ומאז המלה מחוברת אליה, למרות שהסתפקנו בשני מפגשים.

כך לזו, המוקפצת לגובה, נדבק הרף.



רמת ההתפעמות והפליאה שלה מהחוויה שעברה נראתה כה גדולה, עד כי רבה הייתה הפתעתי מכך שבוששה להגיע שוב.

ביום הראשון והשני שאחרי עוד סיפרה בטלפון שבאותו ערב, שאחרי מפגשנו פגשה את החבר שלה, הקבוע, ההוא שמנהל איתה זוגיות שנפתחת ונסגרת לסירוגין.

"לא היה לי חשק להזדיין איתו. קלקלת לי" הנחתי שזו סוג של מחמאה מחניפה, חייכתי לשמעה. כבר שמעתי מחמאות מנשים בחיי, אפילו לא מעט. והרשיתי לעצמי להניח שיש כאן מידה של הגזמה, וזה בסדר.

אבל זה שעברו שבועיים שלושה עד הפעם הבאה היה מפתיע.

ובאחת משיחות הטלפון אמרה לי שאני עושה לה בעיה.

אני ? בעיה?

זה לא שהתאהבת או משהו כזה אחרי מפגש אחד.

"לא, לא, " אמרה בקול שנשמע כאילו נועד להרגיע "אבל הסקס. אני לא יכולה להזדיין איתו יומיים אחריך. זה כאילו אתה מנצל את כל מאגרי המיניות שלי ומרוקן אותם עד תומם".

"אז תלכי אליו קודם" עניתי. והיא התייחסה אל זה בשיא הרצינות.



משהו מוזר היה בה. מין תופעה כזו שפגשתי בחיי רק עוד אצל שתיים או שלוש נשים נוספות.

כשהייתה לידי הייתה כולה שלי, נתונה ונכונה, נמרחת ומתפתלת סביבי. במהלך המפגש הייתה כל כולה הבטחה להמשך.

היא תבוא שוב שבוע הבא, היא לא יכולה בלי זה. אולי גם נבלה לילה ביחד, נהיה גם חברים, למה לא?



עם הזמן למדתי להתייחס לכל הרהב והשחץ הזה בעירבון מוגבל. כי ידעתי שברגע שתלך, כאילו יוסר מעליה הכישוף והיא תחזור להיות מרוחקת ומחושבת. עסוקה בעבודה, בילדים, בבית, בחבר - שאותו אהבה באמת ובתמים.



ביקוריה היו נדירים. פעם ב...

כשהסתדר מכל הבחינות.

ובהן כאילו הפכה לאישה אחרת.



כמו אותן נשים שכשהזין שלי עמוק בתוכן תגדנה הכול, אבל הכול, תתחייבנה לכל דבר ועניין. ואחרי כן, לאחר הסערה,יסבירו בחיוך: "ככה זה כשאני תוך כדי, אני אומרת דברים שצריך לוודא את תקפותם ונכונותם אחרי שאתה יוצא".

כך גם היא:

כשהיא נכנסת לרדיוס שלי משהו קורה לה, והיא כפלנטה שנקלעה לשכונה של חור שחור, נשאבת פנימה ללא יכולת שליטה עצמית. עד שעוברות השעתיים שלנו והיא צריכה לחזור לעבודה /ילדים/ החיים שבחוץ.



באחד מביקוריה האחרונים שאלתי.

והתשובה הפתיעה אותי.

"הסקס איתך טוב מדי"

מה זאת אומרת, ממתי סקס טוב הוא בעיה

והיא הסתובבה אליי, הסתכלה לי בעיניים והתחילה לדבר.

ובסוף הבנתי.



הקשר שלה עם החבר שלה מיוחד לה. ואמנם הם לא נשואים והם אפילו בסוג של יחסים פתוחים. עושים מה שבוחרים, ופשוט נמנעים מליידע, סוג של "אל תשאל ואל תספר" בהסכמה הדדית מראש.

ונכון שהמפגש שלה איתי העלה את הרף והציב אותו במקום גבוה יותר. אבל העלאת הרף הזו דווקא מסוכנת ובעייתית לה.

כמובן שזה כיף ומרומם ומענג, ונורא מפתה להתמכר לזה ולצלול או לעופף לתוך זה. אבל זה "מקלקל" לה את המרקם העדין שהצליחה ליצור בין המשפחה, העבודה, הילדים, האקס וכל ה"קונצרט" הזה שהצליח להגיע למקום הרמוני.

אז היא לא מוותרת לגמרי על הזיון הממש מוצלח שהיא מצאה. ובאה לקבל את המנה פעם בחודשיים שלושה, וכנראה מנחשת שזה יהיה זמין גם בהמשך. ובמקביל שומרת על הקיים שלה. כי החבר עושה לה טוב גם במיטה והוא חשוב לה גם ביום יום ובשגרה ובנוכחות הקבועה.



הקשבתי לה מדברת,

והבנתי אותה.

באמת



הרי לא התיימרתי להיות לה כל אלו, ואמנם הייתי מעלה את תדירות ביקוריה, אבל גם לי ברור שיותר מפעם בשבוע שבועיים זה לא יהיה. אבל הבנתי שהיא מציירת לה עולם, ועם כל כמה שהצבע שלי בוהק ועז הוא מתאים לתמונה שלה בנגיעות פה ושם, ולא במשיכות מכחול רחבות וגדולות.



חייכתי ואמרתי לה שאני מבין ושאני שמח ששיתפה.

ואז העברתי מבט על הגוף המעוצב שלה, מרגליה ועד עיניה.

והיא הסתכלה עליי במבט דומה.

ואז הציצה בסלולר שלה, החזירה את המבט הסורק שלה אליי וחייכה:

"טוב, נראה לי שאתה די מוכן, ולי יש עוד ארבעים דקות. עוד סיבוב לפני שאני זזה?"