קינק, סטייה, מאזוכיזם.
שלושת הדברים הללו פגשו אותי בהרבה מקומות ורגעים בחיים שלי. טובים ופחות טובים.
זה התחיל מלא להבין במה אני שונה מאחרים עד ללשמוע מבני זוג "אני לא רוצה להרגיש כאילו אני אונס אותך".
עמוק בפנים ידעתי שאני בסדר ואין בי שומדבר פגום אבל לשמוע את המשפט הזה שחזר על עצמו לרגעים הצליח לערער אותי וגרם לי להפסיק להגיד מה אני אוהבת ולבקש את זה. לא מאשימה את הפרטנרים שהיו לי, הם פשוט לא היו מתאימים לי ולא היו במסוגלות לקדם אותי אלא רק השאירו אותי במקום, טובים באשר יהיו.
בסופו של דבר גם לא ידעתי להסביר את זה לעצמי בעיקר מחוסר ידע.
לא ידעתי להכווין את עצמי לשומקום שינקז את זה בצורה נכונה.
לאט לאט הבנתי מה אני אוהבת ולמדתי גם לבקש את זה ולדרוש את זה כי אם אני לא ארגיש מסופקת מהמקום שאני לא מביאה את עצמי לידיי ביטוי ולא פורקת אז זה יצא בתור תסכול ובעיקר מרמור עצמי.
בגדול זה לסבול מסביב לשעון.
תמיד הייתי רגילה ללכת נגד הזרם, עד היום זה ככה. שנאתי להיות כמו כולם בתוך המיינסטרים.
אם זה בלבוש ובהתנהגות ובדברים שאני עושה.
כשגיליתי את הבדסמ ואת מה שאני אוהבת בתוכו ומה שעושה לי טוב עפתי על זה בכל הכוח.
יש שירימו גבה או ידברו.
אבל במקביל גם למדתי שאם אני בפה של אנשים אז אני מעניינת אותם והפסקתי להתיחס.
אי אפשר כיום להוריד אותי למטה.
אני אולי נשלטת אבל באה לזה ממקום חזק ואמיתי. מקום של צורך ולא של חוסר בטחון והקטנה עצמית.
אחרי הרבה מאוד זמן גאה לצעוק את זה "אני שלמה"
לילה טוב🌃🌃
