יומן מסע

הגעת אלי לקליניקה דרך מטופל ותיק שהמליץ לך עלי. 

לא הכרת אותי כמטפל ולא בכובע השני שלי כמעניש. ואת? מבחינתי את לקוחה מיני רבות שהגיעה לטיפול.  

אמרתי לך להוריד בגדים ולהשאר עם תחתון, לעלות על מיטת הטיפולים face down, להכנס מתחת לשמיכה ולהודיע לי כשאת מוכנה. יצאתי מהחדר והמתנתי בחוץ. 

קראת לי ונכנסתי לחדר. 

האור העמום כמעט והצליח להסתיר את הסימנים על הגב שלך, אבל רק כמעט. התחלתי בעיסוי והתמסרת מיד. 

הסימנים על הגב שלך נראו ברורים יותר ויותר ואלה גרמו לי לחשוש להגביר את הלחץ. 

לא הכרתי אותך, וחששתי לשאול מהיכן קבלת סימני צביטות ויניקות בגווני אדום כחול וירוק.

האם את במצוקה? האם קבלת אותם ברצון? 20 דקות לתוך הטיפול התחברו לי הנקודות... 

ההתמסרות המידית שלך, והסימנים שנראו מוכרים לי כ"כ בגב ובירכיים, הביאו אותי למסקנה שהחזות העדינה שלך היא בסהכ תחפושת מוצלחת. את- מכורה לכאב,  ואני... אני מייצר אותו. 

את החותמת קיבלתי כשביקשתי ממך להסתובב face up. 

למרות שהקפדתי שתהיי מכוסה בסדין, ניצלת רגע שפניתי לעבוד על הרגליים שלך כדי להסיר את הסדין מעלייך ולחשוף את השדיים שלך בפניי. אני, שלא מתרגש משדיים חשופים, לא אמרתי מילה והמשכתי לטפל בגוף המסומן שלך.

כשהגעתי לבטן שלך ראיתי כבר את סימן הרטיבות על הסדין שכיסה את התחתון שלך. 

כשעבדתי על הצוואר שלך, התחלת להזיז את האגן למעלה ולמטה ולנשום בכבדות. כשעבדתי לך על הקרקפת ומשכתי  לך קלות בשיער,  פלטת גניחה קולנית והסימן העגול והרטוב על הסדין גדל והתרחב. 

כיסיתי את הגוף החשוף שלך ולחשתי לך באוזן שאני  מקווה שנהנית ועכשיו אצא מהחדר ואמתין לך שתתלבשי. 

לא דיברת. המשכת לעצום עיניים ולנשום בכבדות.

יצאתי מהחדר עד שקראת לי. 

כשחזרתי שאלתי אותך במבוכה מזויפת לפשר הסימנים על הגוף שלך. לא השבת לי. החיוך הנבוך שלך אמר הכל. סליחה, לא אמר, צעק. 

כשאמרתי לך שאנחנו שוחים באותה הבריכה, ההלם על הפרצוף שלך היה פרייסלס. 

אתה? העדין? הרך? המלטף? 

כן, אני. השבתי לך.  את צריכה לדעת מתי לראות אותי כדי להנות גם ממגע פחות עדין, רך ומלטף. ולא, זה לא קורה בקליניקה. הקליניקה היא המקדש שלי. 

נפרדנו בחיבוק וקבענו לדבר. שאלת אם ארצה להפגש שלא בקליניקה, אמרתי לך שתאלצי לבחור,  או שאהיה זה שיטפל בכאב, או זה שיגרום לכאב. בחרת באפשרות השניה כיאה לנשלטת מהסוג שלך. 

אחרי יומיים שהסתמסנו נפגשנו אצלך. 

מה קרה כשבאתי אלייך ואיך קיבלת את פניי? את זה אתן לך לקרוא בפוסט הבא.

עד אז יקירתי, תשארי צייטנית כמו שלימדתי אותך.