יומן מסע

כשנפגשנו, לא באמת חשבתי להתקרב.

נכנסת לבריכה, וכשיצאת, בין כל האנשים וההתרחשויות מסביב, נעמדתי מאחורייך.

הנחתי את הידיים על הכתפיים שלך ונשאבתי פנימה.

החיבור היה מיידי.

השדים של הלילה בקשו לצאת ולרקוד, אבל לא הייתי מוכן לקראתם

 עדיין לא.

טייק 2.

את שוב יוצאת מהבריכה ואני כמו פרפר לאש נעמד שוב מאחורייך.

ידיים אוחזות, נשאב פנימה, שדים שדופקים, מאיימים לשבור אותי מבפנים ומבקשים לפרוץ החוצה. 

לא יכולתי להלחם בהם... 

הובלתי אותך לסלון

הנחתי אותך לשכב על הבטן 

צייתת 

זרם עבר לי בעמוד השדרה

הייתי מוצף באנדרנלין.  

השדים בחוץ

הטוב,  הרע, ואני שבתווך 

זה שבא להכאיב לך וזה שבא לנחם אותך.

שניהם הולכים ביחד ומחליפים תפקידים בניהם בתזמון מושלם.  

אני לא שולט עליהם

בפעמים שחשבתי שנשבר האיזון,

שהכאב גבר על המרפא, הרגשתי פיזית צביטה בבטן. 

רציתי לשמור על איזון מושלם למענך אבל רק.

אני צריך לשלוט בשדים שלי.

אני צריך לשלוט בך.

שמירה על האיזון העדין והשברירי כל כך, מציפה אותי באנדרנלין, ומעיפה אותי רחוק רחוק לקנסז של דורותי. 

פיתולי הגוף שלך, הצלילים שהשמעת שהיו מנגינה לאזניים שלי, וקצב הנשימות שלך העידו שהאיזון נשמר, שהשדים אולפו הלילה...

אלה, הציפו אותי בדופמין וסרוטונין וכל הורמון אושר אפשרי שקיים לי בגוף.

תודה לך. 

התמכרתי.