משחק הדיכוטומיה

מכל מיני סיבות יצא שהמנגנון ההגנה הראשון שפיתחתי כאדם היה אדישות. מכות, מבחנים, קראשים ושאר דברים אותה אדישות שאומרת על הכל בסדר. רוצה להכיר את עצמי כי אני גם בעצמי לא יודע כלום כי לא חשבתי מעבר לאותו בסדר שנותן כברירת מחדל. מעט מאוד דברים מזיזים לי. אכפת לי רק מהמשפחה הקרובה ואולי מאחת מיוחדת שנהרס הקשר... העולם כרגע במצב נוראי ובישראל לא חסר צרות מגדול ועד קטן והראש שלי מתעסק בכלל בלמצוא אחרת שאוכל לחקור את עצמי יותר טוב אחרי שנפתחו אי אלו דלתות ונבכי נפש. יותר מדי מנותק מהעולם מחפש עוגן, מחפש חיבוק, נשיקה חושנית חניקה רוצה ליצור דמעות בשביל ללקק אותן ולחבק וללטף רוצה להקשיב הראש שלי בפוצי מוצי וחרמנות בזמן שהמדינה בוערת והעולם משתגע מנסה גם לפתח את עצמי כאדם. אם קראתם עד לפה תחייכו בשביל כל אלה שנגדע להם החיוך. בשביל עצמכם ומי שחשוב לכם. גם אם זה שקר ואין מאחורי החיוך כלום עדיין תתנו כוח כי תקבלו בחזרה. יודע שהכל לא קשור לכלום. פורק מהמוח וכותב בו זמנית בלי לטרוח לסדר. שיהיה יום טוב