רגעים קטנים של נשלטוּת

בפמדום האחרון התנסיתי לראשונה בטפטוף שעווה.

פגשתי אותה בפינת עישון. 

שוחחנו קצת. היא הייתה כל כך יפה.

עדינה ורכה.

שנינו הגענו ללא פרטנר.

דיברנו על מה אנחנו עושים בחיים , שיחה נעימה כזו, כדי למצוא תדר משותף.

זה כל כך חשוב. הקשב הזה, המכבד, למצוא את הסנכרון קירב אותנו. נוצר אמון.

שאלתי אותה מה היא מחפשת והיא אמרה שמעניין אותה לעשות סשן של טפטוף שעווה.

חששתי כי לא עשיתי זאת מעולם, אבל סמכתי עליה. בטחתי בה.

פקדה עלי ברכות להמתין והלכה להביא נר. 

הלב שלי החל לדפוק בחוזקה.

היא שבה והובילה אותי לכלוב בקצה החלל.

״תוריד חולצה.״

״רד על ארבע.״

כולי רועד מהתרגשות.

רכנה אלי, שפתיה ליד אוזני :

״אני אתחיל מגבוה״  לחשה ״ ולאט לאט אתקרב. אם כואב לך מידי או לא נוח, מיד תאמר לי.״

ליטפה את ראשי ועורפי.

פני מול רגליה המהממות. עקביה ליד אצבעות ידי.

עומד לי רק מלהיזכר ברגע הזה.

יש מעט מאוד שולטות שנוסחות בך ביטחון כזה מעצם קיומן. 

טיפת שעווה ראשונה נגעה בגבי - לוהטת ומיד מתקשה.

בעקבותיה, נחתו עלי מטר של טיפות נוספות. 

כמו כוכבים נופלים - בוערים, מתרסקים ונכבים מיד.

עשיתי מחקר קטן :

טמפרטורת מקלחת חמה היא בערך 42 מעלות.

טמפרטורת שעווה במצב נוזלי של נרות מהסוג שבו השתמשנו היא סביב 57 מעלות.

כ 20 מעלות מעל טמפרטורת הגוף.

20 מעלות של הנאה. 20 מעלות של ספיגה. 20 מעלות של כאב נעים כל כך.

רציתי להעניק לשולטת שלי כמה שיותר מעלות.

עוד ועוד.

טיפות האש נוחתות על גבי. אני מיבב מכאב.

מידי פעם רכנה אלי לבדוק שאני בסדר… אבל אני הייתי הרבה יותר מבסדר.

מעניין אם עושים סשן של נרות גם על החזה והבטן. אני חייב לנסות זאת.

בהמשך הערב, הזמינה אותי אליה לעסות את רגליה (יש לי כשרון מיוחד בזה),

חנקה אותי, שרטה אותי וכפרס על התנהגותי נתנה לי ללעוס את המסטיק שלה. היא היתה כל כך מדהימה…

אחר כך חיבקה אותי והלכה לדרכה.

אני עוד חולם עליה. על הוד מעלותיה.