הרהורים על נשלטות.
קודם כל להיות נשלט זה תואר שצריך ללמוד אותו. צריך לתרגל את זה, ולהתרסק מספיק פעמים על המציאות כדי לדעת מי אתה. זה אומר להחשף, ולהיות מוכן להביט היטב על מה שמאחורי המגננות.
פעם אמרו לי שכל מי שבכלוב, כנראה חווה משהו בילדות ובגלל זה הוא הגיע למצב שאלימות או השפלה הפכו לצורך. ויותר מזה - לתשוקה. מאוד כעסתי על האמירה הזו… הרגשתי שהיא ממסגרת את הבסדמ כסטייה מהנורמה. סטייה כזו במובן המבאס, סטיה שהיא טעות.
אבל, אולי היא באמת כזו. אולי כדי להיות באמת חופשי, במקום שבו יש גם השפלה וגם תשוקה במקביל, צריך להיות בשלום גם עם כעס ואשמה.
מכשול נוסף הוא כל נושא הפורנוגרפיה והפנטזיה - אני כורך אותן יחד כי לצערי הפורנוגרפיה מספקת מימד ויזואלי ממשי לכל הפנטזיות… השולטת המשמעותית הראשונה שפגשתי (וקרעה לי את הצורה בקטע טוב) אמרה לי, שכשאקום בבוקר ארגיש מוזר. מרוחק. זה קורה כי אחרי שפנטזיה מתממשת יש טעם לוואי. לומדים את זה היטב בלימודי עיצוב - כשרעיון יוצא ממרחבי הדימיון והופך למשהו מציאותי הוא כורך בתוכו טרגדיה. זה קורה כי המציאות לא נועדה להחזיק את הפנטזיה - ולהפך.
פגשתי בשנתיים האחרונות נשים מדהימות. ממש. מחוברות, רכות. יש לנשים, בזכות הטבע ובאשמת התרבות את היכולת המדהימה הזו לשהות בתוך אי-נוחות. דיאלוג בדסמי טוב זו מקום שבו נוכחים זה לצד זה כאב והנאה, פנטזיה ומציאות, מתח ורכות. אני חושב שזה מורכב מידי לגברים. לפחות לי… כאילו פאק, אין לי מושג אפילו איפה להתחיל. אולי בגלל זה אני נשלט…