רגעים קטנים של נשלטוּת

״מה הטלגרם שלך?״ היא שואלת.

״@Rare_Apple״

אני אוהב כשעוברים לטלגרם. זה אומר שיש הזדמנות לשיחה נורמלית.

״שלום כלבה, זו המלכה ******.״

״שלום לך המלכה *****״

אני נדרך מהתרגשות.

״שלח תמונות״

אבל כבר שלחתי.. מוזר. בטח היא רוצה לוודא זה אני - אותו אחד שהיא דיברה איתו בכלוב. יש לי אלבום מוכן עם תמונות שלי. לא מדהימות אבל סבירות. אני נראה טוב ומצטלם פחות.. בוחר 5 מהן ושולח.

עוברת דקה.

״יופי כלבה. שלח לי תמונה שלך על ארבע״

״המממ… אני בבית קפה אז לא כל כך יכול״

״שלח תמונה שלך בבית קפה״

אוקי. היא בטח רוצה תמונה שלי מעכשיו. כאילו לוודא שאני זה אני באמת.

קשה להיות אשה במרחבים האלה. אני מבין, מסתובבים פה כל מיני סוטים ודוחים.

מרים את המצלמה, מכוון לסלפי, מסתכל למצלמה ולא למסך (כמו שלימדו אותי פעם) ושולח.

״איך תרצי שאקרא לך?״

״המלכה ******״

״אוקי המלכה *******. אפשר לשאול מאיפה את הארץ?״

״תכניס אצבע לפה״

״לא הבנתי 😄 את רוצה שאצטלם עם אצבע בפה?״

״שתי אצבעות״

שתי אצבעות בפה.. אוקי. יש פה אנשים לידי. המממ

בודק שהם לא מסתכלים, שוב מרים זריז את הטלפון לוחץ מהר.. יוצאת תמונה מטושטשת קצת, שלי עם אצבעות בפה. שולח.

״סרטון״ כותבת בקצרה. ״דחוף אותן עמוק״.

מתרגש. 

מרגיש שעברנו לדיאלוג בדסמי מחרמן.

קצת בעייתי לצלם וידאו שלי מפנגר לעצמי את הפנים באמצע בית קפה. אבל חשבתי יאללה נו,זה מדליק דווקא. מוודא שאף אחד לא מסתכל, פותח וידאו, מסתכל למצלמה, דוחף שתי אצבעות עמוק לתוך הפה, מושך אותן החוצה לאט, דוחף שוב ומוציא. 

סטופ. 

שתף. 

שלח עותק עם טיימר.

״לא מצליחה לפתוח״

שולח שוב.

״לא נפתח״

שולח בלי טיימר.

״יופי כלבה״

״אני שמח שאת מרוצה ממני 😄 איך עברה עליך השבת בינתיים?״

נקודה כחולה של אונליין.

וי אחד. וי שני.

אוקי. אולי עסוקה. מחכה כמה שעות.

״המלכה *******? האם אפשר לשאול אותך שאלה?״

המלכה אונליין.

וי אחד, וי שני.

המממ. טוב. מחכה עוד כמה שעות.

״אם לא מתאים לך, אשמח אם תגידי. גוסטינג זה מבאס…:)״

וי אחד, וי שני.

אחכ ראיתי שחסמה אותי בכלוב. 

זה כל כך פוגע העניין הזה. אני עובר על כל השתלשלות האירועים, ובודק אם עשיתי משהו לא בסדר, אם עברתי איזשהו גבול. אני מאוד ביקורתי עם עצמי. אבל אין כזה. שום דבר...אנחנו מנרמלים כל מיני מושגים פה, וזה בסדר כי אפשר באמת להנות מהם כפרקטיקות של שליטה - השפלה, ניצול, החפצה. אבל התחושה כאן היא אדישות. זה כל כך מרוקן.

כי בואי, אני לא באמת כלבה ואת לא באמת מלכה. תמיד חשוב לזכור שיש מישהו או מישהי, עם רגשות, עם פגיעוּת, בצד השני.