לפני שנתיים. 16 באוקטובר 2022 בשעה 11:27
נזכר בסמל מחלקה שלי שהחדיר בנו אהבה לזמנים
על כל איחור קיבלנו 19 שכיבות שמיכה או 19 סיבובים במגרש.
"זמנים זה קודש
הזמנים הם שלי
אתם לא יכולים לקחת לי מהם כי הם לא שלכם, הם שלי."
כשהסמל היה כבר נכנס לתמונה זה בשביל להזכיר לנו שיש לנו אחים גדולים, המפקדים, אבל כשאבא בא לחנך, נתחיל לרעוד, לפחד.
ועם כל הכאב והטיזוז,
למי שהיה מספיק אומץ להרים את הראש להסתכל עליו, היה רואה את החיוך הקטן של ספק סאדיזם ספק אהבה מתרומם לו בזוית של הפה ומיד נעלם כשהוא היה משסה בנו את ההוראה הבאה.
רגעים נחקקים,
בין אם מזיכרון שמח ובין אם מכאב.
ולפעמים זה צף
19, 19,לא שמעתי, 19 הסמל, 19.