אני לוקח פחית שתייה מהעגלה וממשיך להחזיק אותה ביד אחת.
העגלה מתקדמת איתי ולאט לאט מתחילה למשוך הצידה, אין 2 ידיים שמייצבות אותה.
יצאנו לחניון, לכיוון הרכב, אבן קטנה תקעה את העגלה, אני בגמלוניות מנסה לתת דחיפה עם היד הפנויה והמרפק, העגלה מתעקשת קצת אבל בסוף נכנעת ומדלגת על המכשול,אבל חופש חדש נוצר, הדחיפה היתה חזקה והעגלה מסתובבת סביב צירה.
אני לא מתרגש, מלווה את ציר הסיבוב תוך כדי צעדה קדימה, העגלה מתקדמת איתי ומסתובבת סביב עצמה, מין מחול כזה כיפי,היד שלי מידי פעם ממשיכה את סיבוב העגלה, ולפעמים אפילו משחררת כי התנועה שלה אחידה והרמונית.
מידי פעם מושכת לימין, מידי פעם לשמאל, אבל מתקדמת איתי, למרות שאני אוחז רק יד אחת.
מגיעים למעבר בין 2 מכוניות, כבר צריך להיות מדויק כאן ואין מקום למשחק העגלה.
מניח את הפחית בין הקניות ומקווה שלא תיפול, אוחז חזרה עם 2 ידיים ועובר במעבר מבלי לפגוע ברכבים.
גם הבראטית לא חייבת 2 ידיים קשות שאוחזות בה ומכוונות אותה, דווקא שם, לפעמים זה יהיה מעייף, היד המכוונת, מלטפת, מזכירה שאנחנו רוצים שנינו להגיע לרכב, ואפשר לטייל בדרך, לרקוד, להזכיר שיש לפעמים במסלול מקומות שצריך להיות קשיח יותר ושיש מקומות שדווקא המחול הוא זה שאנחנו רוצים להיות בו, לצפות, לחייך לעצמנו שזו הדינמיקה ולזה אנחנו כמהים.
לא יודע, אולי, חזרתי מאוחר אתמול אחרי יום ארוך מאוד ומלא כל טוב (שיננית, שווארמה, שני חברים טובים, שיבארי סשן, שתייה קלה, שמונים קמ"ש בכביש החוף, שתיים בלילה להכנס למיטה קרה וריקה, שתי דקות לפני שאני צריך להיות בעבודה להתעורר ולגלות שלא התעוררתי, שתי דקות להתכונן בלחץ)
אין לי על מה להתלונן, לא רע לי
למה אני מוצף?
מה מציף
אתמול היה מעולה, לא רגשי, למה אני בדרופ?
לא בדיוק דרופ כי זה בשליטה, אני מסיח לעצמי את הדעת, מוצא דברים לעשות.
אני מוצף, הסרעפת לוחצת, הלחלוחית בעיניים מבצבצת.
למה אני עמוס?
העייפות?
המתח שיורד לקראת הסופ"ש?
למה אני ריגשי?
אולי כי אני צריך משהו, אולי הגוף צריך משהו?
מנוחה, מנוחה מהמתח הזה והעומס הזה והאחריות, לא רוצה אחריות? רוצה אחריות? רוצה שליטה?
מה אני רוצה?
תואר שלישי בפילוסופיה כרטיס vip לסופרבול?
אני רוצה לאהוב, אני רוצה להתאהב, אני רוצה פרפרים, לא, אני לא רוצה להיות כוכבת סרטי ניינטיז אמריקאים.
טוב לי עם הבגרות והאחריות שבאים עם הגיל והניסיון.
והחוויות?
חלקן טובות, חלקן פחות.
מספקות?
זה לא מספק
תמיד צריך עוד סיפוק ועוד גירוי
מרוץ אין סופי עבור עוד.
להסתפק במועט?
מי יכול
בתפיסה הקפיטליסטית שלי?
זה לא קיים
אין רגע מנוחה, אין רגע לנוח, מי שעוצר, נסחף עם הזרם.
הזרם
זרם החיים
זרם הנהר הסוחף
דגים מתים שוחים עם הזרם
הלכתי להזמין דג מנגן מאליאקספרס, לעזור לממן את המשטר הקומוניסטי, לתת שקט למצפון שלי, עוזר לממן עבודת עבדים במדינה האדומה באסיה.
היום בערב יכולתי לסשן, יכולתי להיות אגואיסט ולהשלות אותה שאני שם גם, להיות דוש ולספק עבורה פנטזיה שאני שם כמותה
המצפון היה מפרק אותי
אבל הי, האיד שלי היה מסופק.
הייתי קושר אותה ומזיין אותה ומשפריץ אותה ועושה את כל מה שהדמיון שלי מסוגל לייצר ועוד.
אח"כ, הייתי נוסע הביתה, משאיר אותה בשלוליות של המיץ שלה, עם חיוך.
עם חיוך ואשליה.
איפה האחריות שלי אם כן?
מספיק להיות אחראי בזמן סשן?
אני מקבל ממך את האחריות ואת הכח עלייך, לעשות לך כל מה שבא לי בגבולות ההסכמות ביננו.
חוזה בכתב או בע"פ
מותר להיות אחד בפה ואחד בלב לא?
אבל זה לא מה שאת ביקשת.
אז.
ברווז.
לזיין, לחייך, להשלות.
עד שהדבר הטוב הבא יבוא.
ואז להגיד שזה לא אני, זו את, את מורכבת מידי בשבילי.
ההיא פשוטה יותר ויש לה חיוך יותר נעים, ותחת יותר סקסי.
ושוב המצפון נושך אותי בווריד
"תשתוק מטומטם, ככה לא חונכת. "
אחריות זה גם המסביב, גם מה שלא דובר, גם מה שאתה יכול להחליק ולהקליל, יאללה תזרום, כולנו אנשים מבוגרים ויודעים לקבל החלטות ולדעת מה ההשלכות ולדעת ששום דבר לא מובטח בחיים, חוץ ממס הכנסה והמוות, הם בטוחים.
תן לאנשים מבוגרים לקבל החלטות בעצמם.
אל תקבל החלטות עבורם
אבל הם נתנו לי את הכח לזה, אז למה לא לקבל החלטות עבורם?
שהיא תתאהב שהיא תאהב, אני לא משקר, לא הבטחתי לה שאתאהב, לא הבטחתי לה כלום חוץ ממה שהיא ביקשה, שאהיה יציב שם עבורה, ואדאג לה ואשמור עליה ואתן לה מעטפת לפני וגם אחרי.
אבל זה לא עובד לי, אני חייב להיות שלם עם עצמי, חייב להיות אמיתי עם עצמי.
אתי, אני אתי וכבד, לא מקליל, לא אשקר את דרכי למיטה.
מה זה נותן לי?
מה אעשה?
את מה שטוב לי, מה שנכון עבור המצפון שלי, מה שעוזר לי ללכת לישון בקלות בלילה ולקום בבוקר לריצה.
ללכת לישון במיטה ריקה וקרה.
המיטה לא מבקשת ממני רגש.
היא לא נפגעת ממני שאני אומר לה את האמת.
היא לא נפגעת ממני ומבקשת מרחק
אני יכול להגיד לה מה שבא לי ואין לזה השלכות
אין לי תחושות מועקה אם לא אשן עליה בלילה
גם בכלל לא ישנה לה אם אחליף אותה בדגם אחר, כזה שרוטט ומתחמם לפי מה שבא לי.
אין לי סיכום.
זה עיבוד.
אם קראתם עד לכאן, מקווה שהתחברתם למשהו, לפחות לדג המנגן מסין או לזה שהצלחתי לחבר את החוויות שלי של אתמול באות ש'
ניתן להגיש מועמדות ולשלוח אלי בלבד לטלגרם @AttelloDon בפנייה תכתבו לי שזה בנושא קבוצת טוכעס שלחו לי את שמות המשתמשים של 2 הפרטנרים תמונת אימות עבורם. פניות שלא ישלחו בצורה הזו, אני אתעלם. אני לא הולך לסדר עבורכם איזון מגדרי, זו מידת ההשקעה המינימלית שלכם.
1. הכניסה באיזון מגדרי בלבד. ( הכוונה פין ופות, ללא הגבלה מה מגרה אותם לפעולה, נהפוכו, אנחנו אוהבים את כולם) 2. הקבוצה לחברים פעילים בלבד, הודעות, השתתפות בדיונים, הכל מבורך, תמונות שתעלו, לפי מידת הנוחות שלכם, אנחנו אוהבים עירום נשי וגברי בכל צבעיו ומידותיו. 3. הקבוצה בנויה מחברים בכל מנעד הקינק, יש מקום לכולם, אולם אין מקום לביקורת או שיפוטיות 4. חל איסור מוחלט לפנות בפרטי ללא אישור מפורש בפומבי, כנ"ל לכבד היררכיות קיימות בקבוצה, לא בטוחים, תשאלו ותענו בכבוד.
בואו הצטרפו ותחגגו איתנו אקסהיביזם, מציצנות ועוד דברים שהטלגרם מרשה לעשות בלי צנזורה 🙃
כבר מאוחר בלילה, אני נכנס הביתה, מתארגן ונכנס למיטה, אני בבוקסר.
"תיכנסי צעצוע שלי" , אני שולח לה הודעה עם הקוד לבניין, "הדלת פתוחה, תנעלי אחרייך."
אני שומע אותה נכנסת בחשש, אחרי יום שלם של הודעות, יום שלם של פרוטוקול, מתי לאכול, מתי לשתות ומתי לא לגמור.
יום שלם שהיא ביצעה כל משימה בהצלחה ובצורה מדהימה, להוציא אותה מאזור הנוחות שלה
צלמי לי פוזיציות בדסמ מהמשרד שלך, ערומה.
תדווחי לי מה את עושה, לאן את הולכת ומתי.
מה השעות שאת עסוקה ומתי פנויה.
ואת, את בדיסוננס, איך את כאישה עצמאית וחזקה, נתונה למרות ולהוראות שלי ולמה זה כ"כ מרגיש לך טוב.
את נגשת לשכב לידי על המיטה, הרמתי גבה ושאלתי,
" לאן הצעצוע חושב ללכת?
לידך אדוני, לעלות למיטה ולהרגיש אותך
הצעצוע לא הרוויח עדיין את מקומו.
צעצוע יחזור חזרה לרצפה מולי ויוריד את בגדיו."
מבט ההלם על פנייך הבהיר לי כמה היית מוכנה לסקס ולא לעוד סשן, לעוד מטלות ומשימות, לעוד השפלה וחינוך ולדיסטנס, הדיסטנס הנורא הזה שהחלטתי שיהיה כחלק מהתהליך.
את חוזרת לעמוד מולי ושואלת בחצי התרסה," להוריד אדוני? "
אני מצביע ומסובב את האצבע מולך.
" הכל?!"
האצבע מסתובבת שוב
"אבל זה כ"כ מביך
כ"כ מביך אדוני"
את מבינה שהתרסה לא תעזור ומתחילה להסיר בגדים
הכל, אני מסמן עם האצבע ואת מורידה.
"הצעצוע שלי רוצה לגמור?
כן אדוני, צעצוע רוצה מאוד לגמור!
אז תגמרי צעצוע חמוד שלי, דחפי את היד לכוס שלך תגמרי מולי."
מבט ההפתעה שלך הדליק אותי אפילו יותר
" אבל אדוני, אני לא אוננתי מול אף אחד, אף פעם.
מעולה, זה הזמן הנכון!
אבל זה מביך!
מביך, אדוני?
כן אדוני, מביך אדוני מאוד.
אני לא יכולה.
לא יכולה או לא רוצה? "
מרימה אלי מבט וניצוץ עולה שם עם תשובה ולשנייה חשבתי שתהיה עוד תשובה מתריסה, אבל לא.
"לא רוצה אדוני.
זה קשה לי.
מעולה, לפחות הבנו שזה ניתן לפתרון.
דחפי את היד לכוס בשבילי, תתחילי לאונן ואני אספור לך עד 10, זה מה שנעשה.
את מוכנה? "
את מושיטה את היד, אבל עדיין לא הכנסת אצבע
"אני לא אתחיל לספור עד שתתחילי" אני מחייך אלייך.
התחלת ואני סופר לך, את המבוכה השארת 5 שניות אחורה.
" בואי למיטה צעצוע שלי
תראי לי נדו כאן לידי כמו שצילמת לי היום.
כן אדוני. "
ואת עולה למיטה ומדגימה לי את הפוזיציה.
"תמשיכי לגעת בעצמך"
והשלולית לאט לאט מטפטפת לך מהרגליים
"בואי ותרגישי כמה גאה עשית אותי, כמה חרמן אני בזכותך. "
מצצת לי כמו שרק את יודעת, דוחפת את הזין שלי עמוק פנימה לנקודה ללא אוויר, רק שארגיש אותך בפנים.
"תמצצי לי ותאונני"
שלחת את היד והתחלת לרטות
" אני יכולה לגמור אדוני?"
כן צעצוע שלי, שימחת אותי וגרמת לי להנאה, הרווחת את הגמירה שלך.
גמרת, הפכתי אותך, זיינתי אותך ושניה לפני שגמרתי תפסתי לך את הראש ודחפתי לך את הפה אלי גמרתי גם ואת שאבת הכל הכל, בדיוק הסיום שהייתי צריך ליום ארוך.
ועכשיו לכרבולים, קצת לצאת מהדמות, מהדיסטנס, קצת לחזור לקשר שלנו הכיפי והקליל מעבר לניסיון הזה ב24/7
את תסעי תיכף לבית שלך ואני אלך לישון
ומחר בבוקר אחכה שוב להודעה ממך
"בוקר אור
מקווה שאדוני ישן טוב בלילה
צעצוע ישנה ממש טוב
היום אני ביום xxxxxxxx xxxxxx
אהנה מהיום שלי
השארתי לכול הילדים משהו טעים ממני בחדר
ואשמח את אדוני ואבצע הכל😊
אודה בענווה אם אדוני יתיר לי ללכת לשירותים ולהתפנות"
