Doni`s World

 

מה עוד אפשר לספר?

מה עוד צריך?

שנינו

שלנו

ביחד

אנחנו

לכמה שעות של ניתוק מחובר

 

מחוברים

במגע, במבט,

חדירה שלי לתוכך

חדירה של העיניים שלך לתוכי 

 

שנינו במיטה

את בשלך ואני בשלי

הפלרטוט עבר לנסיעה ב200 בכביש מהיר, חלק בלי מהמורות.

ידעת מה לכתוב כדי להעיר אותי, 

להדליק אותי. 

אני פותח מצערת, מחמאה בקטנה, תיאור, 

מה הייתי עושה לך.

והאגואיסט שלי יוצא לכתיבה, 

מה אני רוצה שתעשי לי. 

 

הרכב דוהר,

הכביש לוקח אותו רחוק

ומהר יותר.

 

אהבת מה שכתבתי, זה הפעיל משהו טוב, 

הכתיבה שלך הופכת למפתה יותר חלקה יותר,

 רטובה ומלאה ועשירה.

אני חולה על זה, החלק של ההכרות, הפלרטוטים לבדיקת ההתאמה. 

לא מדברים על דברים אפורים. 

רק על ציפיות, שואלים מה אפשר לתפוס ולחפון ולמשוך ולנשוך. 

איך את עם סימנים ואיך את עם דברים נוספים שאני יודע ורוצה להעניק.

זה לא מרגיש כמו שיחה טכנית, ראיון עבודה. 

את מתארת משהו ואני שומע וקורא ואני כותב משהו חזרה וזה מעיר אותך, זה גורם לך להגיב.

זה כן וזה אולי וזה לא, אבל אתה יודע, אולי, תלוי...

 

כל מה שאני צריך לעשות זה לעצום את העיניים ולדמיין אותך שוכבת מעלי

ערומים

חזה לחזה

עיניים בוחנות

ידיים מלטפות

ציפורניים מרפרפות

דברים משתנים

אני מתקשה

את מטפטפת

מדמיין אותה זזה מעלי, 

מפחדת להפעיל עלי משקל

אני מושך אותך אלי ומצמיד, 

האוויר יוצא לך מהראות, זה הפתיע אותך.

את מזיזה את האגן, הוא עדיין בשליטה שלך

נוגעת לא נוגעת

השפתיים מלטפות, מרטיבות בלחות

עצמת את העיניים שלך, להתכנס רגע אל עצמך

מנסה עדיין לנשום נשימה מלאה

אני לא משחרר את הזרועות עדיין עוטף ומועך את החזה שלך אלי מכנס אותך לתוכי 

אני רוצה את הקירבה ואת התגובות שלך

כל מה שאני רוצה זה שתמשיכי לזוז ככה 

 

 שנמשיך ככה תמיד 

את הפלרטוט המחרמן הזה 

את הריקוד הראשוני של ההכרות 

שכל שיחה שלנו תיקח לשיאים חדשים 

לנסיעה ב200 בכביש ללא הפרעות

 

 

בשישי הקודם היינו בפליי ועצרתי סשן באמצע.

לא בגללה, בגללי.

דברים לא הסתדרו, היה עמוס, החבלים לא התיישבו לי.

היא הרגישה את זה.

היא ניסתה להיות המקסימום שם.

ואת זה הרגשתי.

לחשתי לה באוזן שהיא מדהימה ושאני עוצר את הסשן בגללי, שלי.

הורדתי בזהירות אותה מהעמוד, זרקתי את החבלים לרצפה והלכנו להתכרבל לצלילי הפלוגרים והספנקרים.

רבע שעה סשן, כמעט שעה אפטרקייר.

בוקר שבת שלאחר, שנינו בדרופ, כצפוי.

שבוע שלם שהיא היתה צריכה הפסקה.

הפליי עבורה היה זריקה של משהו קשוח, עוד חלק בחיים שלה שפשוט מחשמל כל קצות העצבים, ולא בצורה טובה.

שבוע של תקשורת בהודעות, אני בשלי והיא בשלה, פשוט שיחות רגילות, לא בדסמ, רק חברים.

אתמול לא היה אמור להיות.

היינו אמורים להפגש היום לשיעור ובסוף קרמה רצתה ומשהו השתנה.

אני בדרך אלייך היא כתבה, אבל מאחרת," מצטערת ".

הכל בסדר, קורה, אני כאן...

 

מגיעה, שיחה קלה, ומתחילים.

הפעם היא קיבלה ממני הנחה, את החבלי 6.5, ה5 יחכו לפעם הבאה, כשנראה ששנינו שוב בביטחון ואמון.

 

היא צוחקת לעצמה ואני מרגיש את זה כשהידיים שלה כבר נעולות, - היום הוא יהיה קושר" עדין ".

 

ראפים על החזה, ישר על הצלעות, לנשום זה לחלשים.

היא קצת מקטרת, אבל מיד נעלמת לה לתוך מלמול.

העברתי מתח למתניים והמלמול נעלם.

 

מוריד למטה והיא כבר חשבה שנגמר.

מחליף רתמת חזה והיא שוב למעלה.

 

הקשירה הראשונה היתה בשבילי.

השנייה, בשבילה.

מחבקת ועוטפת ואין מלמול.

היא מרחפת לה שקועה בתוך משהו שקיווינו שיהיה כבר לפני שבוע וברח.

 

נתתי לה דקות ארוכות לצוף.

 

כשהורדתי אותה, לרצפה, 

היא לא קיבלה הפעם את הלבד שלה, ישר משכתי אותה אלי וקיפלתי אותה לתוכי.

הפעם אפטרקייר כמו שצריך, לא מתוך הכרח אלא מרצון.

 

כשלקחתי אותה הביתה, היא הקניטה... עדיין חסר לי קצת כאב.

חייכתי לעצמי והזכרתי לה, ששבוע הבא נפגש שוב.

 

יוצא מהקניות עם עגלת סופר מלאה בכל טוב 

ארבעת הגלגלים חדשים והעגלה שועטת בחדווה.

אני לוקח פחית שתייה מהעגלה וממשיך להחזיק אותה ביד אחת. 

העגלה מתקדמת איתי ולאט לאט מתחילה למשוך הצידה, אין 2 ידיים שמייצבות אותה. 

יצאנו לחניון, לכיוון הרכב, אבן קטנה תקעה את העגלה, אני בגמלוניות מנסה לתת דחיפה עם היד הפנויה והמרפק, העגלה מתעקשת קצת אבל בסוף נכנעת ומדלגת על המכשול,אבל חופש חדש נוצר, הדחיפה היתה חזקה והעגלה מסתובבת סביב צירה. 

אני לא מתרגש, מלווה את ציר הסיבוב תוך כדי צעדה קדימה, העגלה מתקדמת איתי ומסתובבת סביב עצמה, מין מחול כזה כיפי,היד שלי מידי פעם ממשיכה את סיבוב העגלה, ולפעמים אפילו משחררת כי התנועה שלה אחידה והרמונית. 

מידי פעם מושכת לימין, מידי פעם לשמאל, אבל מתקדמת איתי, למרות שאני אוחז רק יד אחת. 

מגיעים למעבר בין 2 מכוניות, כבר צריך להיות מדויק כאן ואין מקום למשחק העגלה. 

מניח את הפחית בין הקניות ומקווה שלא תיפול, אוחז חזרה עם 2 ידיים ועובר במעבר מבלי לפגוע ברכבים.

גם הבראטית לא חייבת 2 ידיים קשות שאוחזות בה ומכוונות אותה, דווקא שם, לפעמים זה יהיה מעייף, היד המכוונת, מלטפת, מזכירה שאנחנו רוצים שנינו להגיע לרכב, ואפשר לטייל בדרך, לרקוד, להזכיר שיש לפעמים במסלול מקומות שצריך להיות קשיח יותר ושיש מקומות שדווקא המחול הוא זה שאנחנו רוצים להיות בו, לצפות, לחייך לעצמנו שזו הדינמיקה ולזה אנחנו כמהים.

 

 

 

https://www.instagram.com/p/C40t4KLohfU/?igsh=MWFvemprZ25taWNxZg==

 

הרבה זמן לא פרקתי,

הרבה זמן שלא הייתי צריך לעבד. 

 

במה אני עכשיו? 

עייף?

לא יודע, אולי, חזרתי מאוחר אתמול אחרי יום ארוך מאוד ומלא כל טוב (שיננית, שווארמה, שני חברים טובים, שיבארי סשן, שתייה קלה, שמונים קמ"ש בכביש החוף, שתיים בלילה להכנס למיטה קרה וריקה, שתי דקות לפני שאני צריך להיות בעבודה להתעורר ולגלות שלא התעוררתי, שתי דקות להתכונן בלחץ)

 

אין לי על מה להתלונן, לא רע לי 

למה אני מוצף? 

מה מציף 

אתמול היה מעולה, לא רגשי, למה אני בדרופ? 

לא בדיוק דרופ כי זה בשליטה, אני מסיח לעצמי את הדעת, מוצא דברים לעשות. 

אני מוצף, הסרעפת לוחצת, הלחלוחית בעיניים מבצבצת. 

 

למה אני עמוס? 

 

 

העייפות? 

המתח שיורד לקראת הסופ"ש? 

 

 

למה אני ריגשי? 

 

אולי כי אני צריך משהו, אולי הגוף צריך משהו? 

מנוחה, מנוחה מהמתח הזה והעומס הזה והאחריות, לא רוצה אחריות? רוצה אחריות? רוצה שליטה? 

 

מה אני רוצה? 

תואר שלישי בפילוסופיה כרטיס vip לסופרבול?

 

אני רוצה לאהוב, אני רוצה להתאהב, אני רוצה פרפרים, לא, אני לא רוצה להיות כוכבת סרטי ניינטיז אמריקאים. 

טוב לי עם הבגרות והאחריות שבאים עם הגיל והניסיון. 

 

והחוויות? 

חלקן טובות, חלקן פחות. 

 

מספקות? 

זה לא מספק 

תמיד צריך עוד סיפוק ועוד גירוי 

מרוץ אין סופי עבור עוד. 

 

להסתפק במועט? 

מי יכול 

בתפיסה הקפיטליסטית שלי? 

זה לא קיים 

אין רגע מנוחה, אין רגע לנוח, מי שעוצר, נסחף עם הזרם. 

הזרם 

זרם החיים 

זרם הנהר הסוחף 

דגים מתים שוחים עם הזרם 

הלכתי להזמין דג מנגן מאליאקספרס, לעזור לממן את המשטר הקומוניסטי, לתת שקט למצפון שלי, עוזר לממן עבודת עבדים במדינה האדומה באסיה. 

 

היום בערב יכולתי לסשן, יכולתי להיות אגואיסט ולהשלות אותה שאני שם גם, להיות דוש ולספק עבורה פנטזיה שאני שם כמותה 

המצפון היה מפרק אותי

אבל הי, האיד שלי היה מסופק. 

 

הייתי קושר אותה ומזיין אותה ומשפריץ אותה ועושה את כל מה שהדמיון שלי מסוגל לייצר ועוד. 

אח"כ, הייתי נוסע הביתה, משאיר אותה בשלוליות של המיץ שלה, עם חיוך. 

עם חיוך ואשליה. 

 

 

איפה האחריות שלי אם כן? 

מספיק להיות אחראי בזמן סשן? 

אני מקבל ממך את האחריות ואת הכח עלייך, לעשות לך כל מה שבא לי בגבולות ההסכמות ביננו. 

חוזה בכתב או בע"פ 

מותר להיות אחד בפה ואחד בלב לא? 

אבל זה לא מה שאת ביקשת. 

אז. 

ברווז. 

לזיין, לחייך, להשלות. 

עד שהדבר הטוב הבא יבוא. 

ואז להגיד שזה לא אני, זו את, את מורכבת מידי בשבילי. 

ההיא פשוטה יותר ויש לה חיוך יותר נעים, ותחת יותר סקסי. 

ושוב המצפון נושך אותי בווריד 

"תשתוק מטומטם, ככה לא חונכת. "

אחריות זה גם המסביב, גם מה שלא דובר, גם מה שאתה יכול להחליק ולהקליל, יאללה תזרום, כולנו אנשים מבוגרים ויודעים לקבל החלטות ולדעת מה ההשלכות ולדעת ששום דבר לא מובטח בחיים, חוץ ממס הכנסה והמוות, הם בטוחים. 

תן לאנשים מבוגרים לקבל החלטות בעצמם. 

אל תקבל החלטות עבורם 

אבל הם נתנו לי את הכח לזה, אז למה לא לקבל החלטות עבורם? 

שהיא תתאהב שהיא תאהב, אני לא משקר, לא הבטחתי לה שאתאהב, לא הבטחתי לה כלום חוץ ממה שהיא ביקשה, שאהיה יציב שם עבורה, ואדאג לה ואשמור עליה ואתן לה מעטפת לפני וגם אחרי. 

אבל זה לא עובד לי, אני חייב להיות שלם עם עצמי, חייב להיות אמיתי עם עצמי. 

 

אתי, אני אתי וכבד, לא מקליל, לא אשקר את דרכי למיטה. 

מה זה נותן לי? 

 

מה אעשה? 

את מה שטוב לי, מה שנכון עבור המצפון שלי, מה שעוזר לי ללכת לישון בקלות בלילה ולקום בבוקר לריצה. 

ללכת לישון במיטה ריקה וקרה. 

המיטה לא מבקשת ממני רגש. 

היא לא נפגעת ממני שאני אומר לה את האמת. 

היא לא נפגעת ממני ומבקשת מרחק 

אני יכול להגיד לה מה שבא לי ואין לזה השלכות 

אין לי תחושות מועקה אם לא אשן עליה בלילה 

גם בכלל לא ישנה לה אם אחליף אותה בדגם אחר, כזה שרוטט ומתחמם לפי מה שבא לי. 

 

אין לי סיכום. 

זה עיבוד. 

אם קראתם עד לכאן, מקווה שהתחברתם למשהו, לפחות לדג המנגן מסין או לזה שהצלחתי לחבר את החוויות שלי של אתמול באות ש'

לא תקבלו ממני קולז'ר, אני לא מתבגר בסרט ניינטיז 

 

 

 

 

 

מחפש נקשר.

מעניין אותי לראות וללמוד ולהבין יותר קשירת גבר.

 

חיפאי, קושר כשנה ובנוסף ממשיך ללמוד.

אני יצירתי ואמפטי לכאב

אוהב מאוד לייצר סשנים חדשים ומעניינים ומגוונים 

שואף להתקדם ולהתפתח ולהמשיך לקשור כמה שיותר.

 

לא חייב ותק בחבלים

מבנה גוף רזה, שרירי

גובה לא יותר מ180

חייב גמישות וחייב יכולת סבולת גבוהה והכלת כאב.

 

ללא מיניות.

 

מוזמנים לפנות בפרטי או לשלוח הודעה בטלגרם @AttelloDon

 

 

דינמיקה 

בדסמית

מי נהנה יותר? 

ואם זה מפגש שהוא טכני לאימון? ללמידה? 

 

ואיך מספקים את היצר? 

אפשר להזדיין בשביל להגדיל את הסיבולת?

אפשר להזדיין בלי לגמור, בלי הפינאלה? 

מישהו בכלל יתאם פגישה למטרת זיון, אבל בלי לגמור? רק בשביל לדחות את הסיפוק והרצון לגמור? 

 

איך נראה סשן בלי מענה לסיפוק? 

האם הוא סשן? 

או סתם אימון כושר? 

 

תהיות ברומו של... 

התפנו מקומות לקבוצת הזימה של דורה החוקרת ושלי.

ניתן להגיש מועמדות ולשלוח אלי בלבד לטלגרם @AttelloDon
בפנייה תכתבו לי שזה בנושא קבוצת טוכעס
שלחו לי את שמות המשתמשים של 2 הפרטנרים
תמונת אימות עבורם.
פניות שלא ישלחו בצורה הזו, אני אתעלם.
אני לא הולך לסדר עבורכם איזון מגדרי, זו מידת ההשקעה המינימלית שלכם.

1. הכניסה באיזון מגדרי בלבד.
( הכוונה פין ופות, ללא הגבלה מה מגרה אותם לפעולה, נהפוכו, אנחנו אוהבים את כולם)
2. הקבוצה לחברים פעילים בלבד, הודעות, השתתפות בדיונים, הכל מבורך, תמונות שתעלו, לפי מידת הנוחות שלכם, אנחנו אוהבים עירום נשי וגברי בכל צבעיו ומידותיו.
3. הקבוצה בנויה מחברים בכל מנעד הקינק, יש מקום לכולם, אולם אין מקום לביקורת או שיפוטיות
4. חל איסור מוחלט לפנות בפרטי ללא אישור מפורש בפומבי, כנ"ל לכבד היררכיות קיימות בקבוצה, לא בטוחים, תשאלו ותענו בכבוד.

בואו הצטרפו ותחגגו איתנו אקסהיביזם, מציצנות ועוד דברים שהטלגרם מרשה לעשות בלי צנזורה 🙃