לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Doni`s World

העולם שלי
החוקים שלי
התהיות שלי
עבורכם
לפני 5 חודשים. 6 בדצמבר 2023 בשעה 7:02

לקחת תרשים זרימה, לדחוף אותו לתבנית 

להשתמש במילים וביטויים שישר דוחפים אצבע לתוך רגש או פחד או תשוקה ומגרים אותם

האם אתה נרקיסיסט 

האם אתה אוטיסט 

האם אתה שולט או נשלט או בכלל ונילי...

 

 

וברור שהשאלונים האלו נכתבו ע"י פרופסור זוכה פרס נובל בפסיכולוגיה התנהגותית וסוציולוגיה... ולא ע"י מומחה שיווק עם דיפלומה ממכללת שקרכלשהו... 

 

די למתג אנשים, די להחליט שאם קראתם 4 שורות על איך לזהות אדם, אתם יכולים להיות השופטים שלו. 

יש בעלי מקצוע בשביל זה

 

אני דוני 

חסה אורגנית עם נטייה להומור דפוק 

לפני 5 חודשים. 26 בנובמבר 2023 בשעה 11:31

איך נפרדים? 

איך מסכמים? 

איך נושמים אח"כ? 

יש מועקה, יש לחץ בבית החזה 

פתאום התחושה קיימת, היא לא רק משהו שהייתי מודע אליו שיקרה, זה כבר קורה. 

 

אני שלם עם ההחלטה להפרד ולשחרר 

אבל זה לא אומר שזה קל, זה לא אומר שזה פשוט. 

יהיה בסדר, אני אהיה בסדר ואני בטוח שגם את. 

אבל עכשיו, עכשיו זה רועש. 

 

 

 

 

 

אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום

רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור

חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם

רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל

בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר

כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום

זה כמו מקום אחר

אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום

צולל נעלם וטומן את הראש בחול

אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער

פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל

בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר

כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום

זה כמו מקום אחר

אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל

בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר

כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום

זה כמו מקום אחר

אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל

בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר

כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום

זה כמו מקום אחר

אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

 

https://www.youtube.com/watch?v=Tw6ExvpuKT0

 

לפני 5 חודשים. 21 בנובמבר 2023 בשעה 13:11

 

לפעמים, כששומעים שיר והאסוציאציות שהוא מייצר, פשוט נשמע כאילו נכתב אתמול ולא לפני 30 שנה. 

 

 

 

רמי פורטיס וברי סחרוף

מילים: רמי פורטיס

לחן: ברי סחרוף ורמי פורטיס

 

 

 

מפרקים טילים והולכים לישון

ובאפריקה עוד לא שמעו על מעדר וקלשון

היפנים פיתחו אדם מתוחכם

שמשמיד אנשים מזן מסוים, מזן מסוים

הכדור מסוחרר מעודף חמצן

ובשאנז אליזה אוכלים סלמון מעושן

 

נעליים נעליים ומקרר ומקרר

שיקרר לי את המוח

אני רוצה לשכוח - נעליים

 

המלך מפה והמלכה משם

טובלים עצמם עמוק בתוך דם

המלך מפה והמלכה משם

טובלים עצמם עמוק בתוך דם

נעליים

 

גדולי האומות מפריחים שממות

מפריחים סיסמאות, מפריחים בועות

ההמון מריע ומניף דגלים

ובמרתפים למטה הם עורפים ראשים

קרקס של שוטים והכניסה בחינם

הליצנים הם קופים והקופים בני אדם

המסך יורד אך ההצגה ממשיכה

הקוסם מתאבד כי הארנבת ברחה

הארנבת ברחה (כן - לא)

 

נעליים נעליים ומקרר ומקרר

שיקרר לי את המוח

אני רוצה לשכ וח - נעליים

 

המלך מפה והמלכה משם...

לפני 6 חודשים. 14 בנובמבר 2023 בשעה 18:09

בדרך אל הים

משינה

מילים ולחן: שלומי ברכה

 

אקורדים 

בכל אחד יש איזה מן סימפטום

שלא בולט באופן ממשי

וגם אני בתוך עצמי פתאום

מקשיב למסתרי קולות נפשי

 

בכל אחד יש מטורף חבוי

שמתגלה ולעיתים נחבט

בעולם שלך אני שבוי

בעולם שלי למי איכפת....

 

רק אני ואנוכי נורמלי מכולם

בתחבורה הציבורית נוסע אל הים

רק אני ואנוכי נורמלי מכולם

אני שוכח את עצמי בדרך אל הים

 

כולם אומרים מחר יבוא שלום

אבל עלינו כבר הקיץ הקץ

ועד שיפתחו את השסתום

אני יורד לים להתרחץ

 

עכשיו אני בגובה פני הים

רואה אותך בכל מיני גדלים

ומשתומם היכן היו כולם

כשאלוהים המציא את הכללים

 

ורק אני ואנוכי..

 

 

 

פתאום מיציתי את עצמי

חיפשתי השראה

כל כך הופתעת לראות אותי

מביט בי במראה

חזרתי מהים עברתי בסביבה

רק רציתי להגיד שהיית אלי טובה

 

ורק אני ואנוכי...

 

https://www.youtube.com/watch?v=te21HW6oL54

לפני 6 חודשים. 12 בנובמבר 2023 בשעה 18:11

רמי פורטיס וברי סחרוף
מילים: רמי פורטיס
לחן: ברי סחרוף ורמי פורטיס


כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל

זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה

הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה
אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה
רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא
מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.

זה כמו לרקוד עם שד שמחבק ולא עוזב
כן הוא תמיד רעב. אני הולך ומתרחק
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה

 

https://www.youtube.com/watch?v=2BD7pi77S8w
 
 
 

לפני 6 חודשים. 9 בנובמבר 2023 בשעה 14:48

"שלום, אני קיפוד "

ככה הצגת את עצמך כשהתיישבתי לידך במאנצ' פעם לפני שנתיים. 

היית מאוד חברותי, מקבל 

דיברנו על כלים, דברים שאני הכנתי ושאתה הכנת. 

דיברנו על חבלים קצת ועוד כל מיני דברים 

ואני כולי בשש בעולם, קיבלתי ממך המון המון בטחון וקבלה. זה לא מובן מאליו. 

לאורך הזמן למדתי להכיר אותך יותר, פרח מוזר בעולם, שונה, נונקונפורמיסט, הדרך שלך אפילו שהיא לא תואמת לשאר.

לא כי את יודע יותר טוב מכולם אלא כי אתה בדקת וחקרת ווידאת שהדרך שלך היא נכונה ובטוחה. 

לקרוא את כתביך ומאמריך בקבוצת השיבארי, לראות קשירות שלך וכל זה לא מגרד את פני השטח שלך אפילו ולא מגיע אל העומק שלך. 

לפני כמה שבועות עוד תכננו סשן משותף, רצית שאני וטריקית נקשור אותך ונעשה לך שעווה. 

וזה היה לי רעיון נהדר ודיברנו גם על שיפור ריתמות ונתת לי טיפים. 

ואז אתמול קיבלתי בבוקר את ההודעה ובערב כבר קברנו אותך 

וגם על זה התנצלת, על זה שהטרחת אותנו. 

 

שמע 

אני מקווה שזה היה הצעד הנכון עבורך ושהוא הקל עלייך ושהוא עשה לך טוב. 

ניתגעגע. 

לפני 6 חודשים. 3 בנובמבר 2023 בשעה 13:43

הכל נהפך לי לנורמה, כבר הרבה חודשים שלא נכנסתי כי לא היה לי מה לעבד. 

הכל היה מובן לי. 

המציאות. 

את. 

אני. 

אנחנו. 

 

ולפני כמה שבועות הכל השתנה. 

קמנו בבוקר, עד שסופסוף הצלחנו קצת לאסוף את עצמנו וקצת לסדר את הבאלגן של הבית, של החיים שלנו. 

וכל מה שתכננו, זה לעלות למקום שלנו שם בצפון, על הגבול, במוצב הנטוש ולקשור, לקשור שזה השקט שלנו והדבר שהוא שלנו. 

שעון ל7 בבוקר, יורדים למטה, שותים את קפה הבוקר שלנו ומתחילים לארגן ציוד, אני בודק חבלים ומארגן משהו לפיקניק שאח"כ נעשה אל מול הנוף. 

ואת מקבל הודעה שיש קצת בלאגן בדרום, ואני פוטר את זה, שתמיד יש שם בלאגן. 

ואז התראות על הצפון ואני מחליט לוותר, נעשה משהו בהזדמנות אחרת בנתיים ונעשה משהו בבית, שלנו, רק שלנו, לאינטימיות שלנו ולזוגיות שלנו. 

ולפני שאנחנו חושבים מה נעשה, החדשות מתחילות להגיע. 

והמציאות השתנתה. 

היום כבר השביעי לעשירי. 

זה כבר לא יום האתמול, זו מציאות חדשה. 

 

אז פתאום יש לי מה לעבד ומה לכתוב ומה לשתף ולקבל ולידציה, כי לפני, ידעתי הכל.

 

 

There is nothin' fair in this world, girl
There is nothin' safe in this world
And there's nothin' sure in this world
And there's nothin' pure in this world
Look for something left in this world
Start again, come on

 

 

 

לפני 10 חודשים. 17 ביולי 2023 בשעה 20:35

"חכה אחרי השיעור" היא אמרה לי והלב נפל לי לרצפה. הדקות התארכו ונראו כמו נצח בזמן שהמתנתי שהצלצול האחרון יצלצל וישחרר את שאר הכיתה לחופשת הקיץ.

קראו לה יפה, וכשמה כן היא גם היתה, מורה צעירה, בדיוק סיימה לימודים וקיבלה אותנו, הכיתה הבעייתית של השכבה.

"תפסתי אותך"

ואני מיד מנסה לחשוב אם היא קלטה את הסיגריות או את בקבוק הטקילה סומבררו שתכננו לפרק בחוף הים לרגל סוף שנת הלימודים ויום ההולדת ה18 שלי.

אני משחק אותה תמים ומסתכל לה לעיניים,

אוךךך העיניים העמוקות והכהות האלו שבלעו אותי לתוכם מהרגע שהיא נכנסה לכיתה בתחילת השנה.

"קלטתי אותך מציץ לי לחולצה כשהתכופפתי להרים את הגיר" אמרה לי והביטה בי במבט כעוס.

"זה נראה לך לעניין להסתכל לי בשדיים? "

ואני כבר קבור בין הכסא לשולחן הלימודים ולא יודע איפה להכנס עוד יותר..

החזה המושלם שלה, חפינה של כף יד כל אחד משדיה זקור ומתוח קרץ לי כל השנה, כל הזדמנות שהיתה לי דאגתי לזה שהגיר יהיה על קצה השולחן ויפול או המחק של הלוח.

והיא אף פעם לא אכזבה, תמיד הגיעה עם חולצות רחבות, לפעמים מכופתרות, לפעמים דקיקות ואפילו פעם אחת ביום שהיה ממש חם, עם גופיה שרואים הכל מהצד.

השיעורים שלה תמיד היו שקטים ומופתיים, לפחות מהצד של הבנים.

"אתה מקשיב לי בכלל?" הטון שלה החזיר אותי להסתכל שוב על פניה ולא על שדיה, רק לראות שחיוך קטן הבזיק לו בפינת השפתיים האדומות והמושלמות שלה.

"אני ראיתי שאתה עסוק לי בציצי כל השנה" אתה מתכנן גם לעשות משהו בקשר לזה?

אין כמו חוויה ראשונה וזה הרגע הראשון בחיי שנשמתי נעתקה והחסרתי פעימה.

המורה יפה, יפה המורה מרמזת לי רמז עבה, עבה כמו התפיחה שהתחילה לי במכנסיים, תפיחה שלא פספסה את תשומת ליבה בזמן שהיא שלחה את ידיה אל מותני.

אמנם זו לא הפעם הראשונה שמישהי נכנסה לי אל בין הרגליים אבל זו פעם ראשונה שאשה עשתה זאת, אשה שידעה מה היא עושה שם.

המתח והלחץ שמישהו יכנס והחרמנות אוךךך כמה חרמן הייתי שם ולא לקח הרבה זמן והתפוצצתי לה לתוך הפה. היא היתה משועשעת, ניקתה את שפתיה, הסתכלה אלי ואמרה לי "יופי, הוצאנו לך את המתח, תיכף תתאושש ונראה מה אתה יודע לעשות.

"יפה הורידה את החולצה העלתה מעט את החצאית שלה וחשפה את השפתיים הורודות שלה, בלי תחתונים, מאווררת בדיוק כמו שאלוהים רצתה. ואמרה "ידעתי שאתפוס אותך היום, רציתי שככה תיגמר שנת הלימודים."

עכשיו בוא לכאן ותראה לי עוד מה אתה יודע לעשות עם הפה הזה שלך" לא ידעתי באמת מה לעשות עד שהיא תפסה לי את הראש והתחילה לכוון אותי אל תוכה ולמעלה והצידה ועוד משיכה ואז גניחה ולאט לאט התחלתי להבין מה היא רוצה. חבל שההכוונה הזו בשיעור לשון לא היתה גם בשיעורי חשבון, חשבתי לעצמי תוך כדי שהפרצוף שלי מתמלא בנוזלים המדהימים שלה, היא גונחת וזזה ומתכופפת ולוחשת לי מילים והזין שלי כבר צועק רחמים, הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ בחזה ואין לי אוויר כי היא מועכת לי את הראש בין הירכיים.

" תכנס לתוכי ותזיין אותי " היא מצליחה להכניס לי לתודעה במילים שכמעט חלפו לי מעל הראש. אני נעמד על הרגליים מפשק את שלה ונכנס ויוצא ונכנס וגומר, גומר כאילו לא גמרתי אף פעם, חזק ופועם וכל שריר רק דוחף אותי לתוכה.

"גמרת? " היא מביטה במבט ספק משועשע ספק מאוכזב. " כן. "עניתי לה, מבויש ומבט ברצפה.

"לא נורא" היא אומרת לי, מנגבת את עצמה ולובשת חזרה את הבגדים.

"לך לחגוג עם החברים שלך, תהנה!" "מחר בערב מתחיל סופ"ש, אתה עוד תפצה אותי"

לפני שנה. 6 במאי 2023 בשעה 17:43

בערב סשן מחטים 

ובשבת 2 אצבעות מצידון, סשן קשירה נהדר. 

אחלה סופ"ש

לפני שנה. 26 באפריל 2023 בשעה 16:40

יצאנו ליער וחגגנו 😋