לפני 5 חודשים. יום שלישי, 16 בספטמבר 2025 בשעה 17:54
היא עומדת מולי, שפתיים מבריקות, נוטפות חום מתוק.
אני מנסה להחזיק את עצמי, לא להישאב פנימה.
היא מחייכת אליי בחום שממיס ברכיים,
היא יודעת שאין לי סיכוי.
האדים שעולים ממנה מלטפים לי את הפנים, את הצוואר.
כל שאיפה שלי ממלאת אותי בריח, עמוק, שחודר מתחת לעור.
הגוף שלי נמתח קדימה, כאילו היא מושכת אותי בחוט בלתי נראה.
"נו," היא לוחשת בקול שמתפצח ברכות, "כמה עוד תעמוד ותסתכל?
אתה יודע שאתה רוצה אותי בפנים."
אני בולע רוק, עוצם עיניים לרגע. הדופק מתרסק לי ברקות, הידיים רועדות. עוד שנייה אני קורס לתוכה, עוד שנייה אני שוקע.
אני מתקרב, כמעט נוגע.
הלב שלי דופק כמו מנוע בלי בלמים.
היא נוטפת עלי פיתוי שחור, סמיך, כל טיפה שלה כמו הבטחה שלא אצליח לעמוד בה.
אני מרים אותה ביד אחת, זה חם, זה רטוב וזה נכנס לי לפה, הקפה הראשון של הבוקר.
עכשיו אפשר לפנות.