הציפורנים שאת אוהבת לשנוא התחילו לחפור לך מתחת לעור.
כמה שאני אוהב לראות אותך נאבקת בתחושה הזו
כמה אושר את נותנת לי להרגיש עם המאבק הזה.
זה היה אות בשביל שנינו שאפשר להתחיל לשחק,
זו כאב קל לאישור ממך שאפשר
אני רוצה אישור כי אנחנו חברים,
אין היררכיה.
עד שמתחילים.
וכשמתחילים, את שלי,
את נותנת לי כח להרגיש את זה.
הציפורניים שלי התחילו לחפור לתוכך יותר עמוק
אני מתחיל להרגיש את העור שלך מתחמם למגע.
את על הבירכיים, המוזיקה חזקה
היא בטוב לי, טכנו כזה או אחר.
כיסוי העיניים, השחור, הרך מהבד.
הרכות שלו נגמרה בליטוף,
הידוק הקשר שלו
הגוף שלך נרעד.
הסצינה רצה לי בראש.
מה כל אביזר יעשה,
איך הוא ישפיע?
מקל עץ אל בין השיניים,
שישאיר לך את הפה מעט פתוח,
המאבק עם הרצון לירוק אותו
לבלוע את הרוק שמצטבר לך,
ברכה מקוללת שהוא.
על הברכיים, על הרצפה מולי,
ידיים, כפות כלפי מעלה מוכנות לקבל.
גלגל מחטים רץ על עורך,
מידי פעם חודר, הגוף שלך נרעד.
הידיים קצת מוותרות,
מחזיר לך אותן למקום, אזהרה ראשונה.
הציפורניים חזרו לגב ולעורף ולזרועותייך, יותר עמוק, יותר חזק, את מתמודדת,
הידיים שלך ירדו.
הסרגל, הקצר, המרושע, סימנתי את המקום,
המכה השנייה נחתה, הידיים חזרו למקומם.
יופי.
המשכתי לשחק בך, בשיער, בעורף, עם הגלגל ובלי.
הסרגל מתנופף על חלקים אחרים שלך.
כבר זמן ארוך את על הברכיים, סופגת, מקבלת, מכילה, קיבלת ליטוף ממני והוא הרעיד אותך, גרמת לי לעונג, גרמת לי להנות מהכאב שלך ומהיכולת שלך, הגיע הזמן לפינוק.
השיער הארוך שלך הוא אביזר נוסף,
ככלי בידיי הוא כיוון אותך אל הקרוס.
את כבר מוכנה בפוזיציה, ישבן החוצה מוכן לקבל, אוךךך כמה שאני אוהב לראות אותך ככה,
כמה שאת עושה לי טוב כשאת יודעת להיות החזקה שאת, העצמה שאת עבורי.
חימום עם מחבט, הקצב עולה, העוצמה עולה,
הריקוד הקטן שלך מתחיל,
האישי שלך, זה שעוזר לך להכיל ולקבל יותר.
הסרגל והפלוגר עם זנבות של כאב ועוד כלי סוד
שלא אספר עליו מלבד לך.
הם שרקו כשהם עפו אלייך,
את קיבלת אותם בהכלה ובעוצמה,
גרמת לי להתגאות בך יותר ויותר
עם כל הנפה.
עם כל נחיתה.
את במקום שלך,
הגוף רפוי ומתוח,
עומד וזחוח,
את שם אבל לא.
הזמן ליותר.
דרך השיער, לתוך העורף, היד שלי לופתת אותך.
את כבר הבנת, חזרה לברכיים, חזרה לרצפה.
סידרתי לך את הידיים ככה שיוכלו להיות תושבת.
עכשיו את פמוט, את תחזיקי את הנר,
הנר שיאיר את החשיכה,
יכוון אותי לראות אותך כחזקה שאת.
הדלקתי את הנר והתיישבתי
לצפות בך.
להנות מהאור והחום שהארת עלי,
בכל החושך הזה.
צילמתי אותך בעיני רוחי,
על הברכיים זקופה וגאה,
מחזיקה את הידיים גבוה מעל גובה הראש
זמן ארוך היית שם
ארוך מאוד
לא זזה מילימטר
קשוחה שאת, כמה שחיזקת לי
את הבחירה שלי
להעביר אותך שם,
בזה,
הפמוט.
האור כבה
אנחנו מחובקים
את שואלת אותי אם אני בסדר
"תפסיקי לעשות לי אפטרקייר" אני מתלוצץ "זה תפקידי עכשיו" .
רציתי לחבק ולהכיל אותך,
להראות לך כמה טוב שעשית לי,
כמה חוזק את השלכת עלי חזרה,
חוזק וחוסן שעכשיו אני אחזיר לך חזרה,
בעטיפה ובחום גוף,
בחיבה והערכה.