.
לפני שנה חבר שיודע איך לחשל, זרק אותי למים העמוקים, ככה בלי חימום, הכנה או אפילו בלי להרטיב.
זרק אותי למים עמוקים של פליי בחדר הצפוני, פעם ראשונה בחיים שראיתי בלייב בדסמ.
אח"כ עבר זמן ולאט נחשפתי וגיליתי את עצמי, גיליתי את ההנאה ואת החיים האלו.
גיליתי קהילה וגיליתי גם אותך, טריקית שלי.
את שמשקפת לי מי אני ומה אני יכול.
איתך נפתחים לי עוד דברים בעולם הזה ועוד ועוד.
אחרי שנה חזרתי איתך לפליי אצל החבר המחשל
לפליי שהכרתי רק כצופה או כזבוב על הקיר ולא כמשתתף.
פליי שתמיד עורר בי סקרנות, פליי אינטימי ומכיל, קבוצה של חברים.
הפליי התחיל בתצוגת תכלית, ההתמסרות שלה והעטיפה שלך, העוצמות שלה וההפקה שלו המושלמת של הסצנה שלכם.
ועם כל זאת שזה הפליי שלכם והבמה שלכם, לכל סשן יש את הבמה שלו ואת המקום שלו, כולם מתקבלים בברכה ומקבלים במה שווה.
הפליי נקבע כבר לפני כמה שבועות, הרגשתי את החששות שלך, שזה לא הבית הבטוח שלך, החדר הצפוני שם את עם כל הכח או מועדונים שם יש לך את האנונימיות הפומבית.
כאן זה אינטימי, כאן את מוכרת.
רציתי לתת לך כמה שיותר ריפוד לערב, ידעתי שיהיה קשה.
התחלנו סופ"ש ארוך, באת אלי כבר מחמישי
עשינו מלא דברים גם בשישי וקצת הספקנו לשנו"צ לפני הפליי, הסכות דעת, פעילות זוגית.
הגענו לפליי, את היית דרוכה מאי פעם, נתתי לך קצת זמן לעצמך, החבר התחיל את הסשן שלו...
ראיתי הזדמנות שם עבורך, קצת להרגיש בבית, עם הנרות שלך והאור שלך.
כשהסתיים הסשן שלהם לקחתי אותך לשלך.
מנטלי היה מספיק להיום, התמודדת מספיק עם עצמך, הגיע הזמן לשחרור, אימפקט, פשוט לעורר את הטריקית לעורר את השד, לעורר את השדה.
עברה לה שנה, גיליתי אותך, גיליתי את עצמי, גיליתי את מורה הדרך שלי שלא משנה מה, אני יודע שהוא שם, מסתכל תמיד בזוית של העין מחזק כשצריך, נוזף ומבקר ומוודא שאהיה טוב לעצמי, לזו שלי ולסביבה.
גיליתי שאני אוהב כ"כ הרבה רבדים בעולם הזה ושאני רק טעמתי את הקצה.