מפגש חברים נחמד
קצת שיחות, קצת קשירות
ואני אחרי קשירה, לא קשוחה, לא מורכבת, קלה, לנקשרת מתחילה, קשירה ראשונה שלה.
משהו בלהעניק חווית ראשונים, בלדאוג לה שהיא בטוב, שתקבל חוויה חיובית ותרצה להמשיך.
משהו מאוד ממקד, מאוד ממרכז ואני מוצא את עצמי אחריה, מותש, בחצי ספייס שאני אוהב, ברוגע ריחופי.
עובר ליד חברים ובכוונה מציק לאחת מהן
זה העיר את הבראטית שלה, ציפיתי לזה
הבראטית שלה חמודה וצחקנית וקופצנית.
אבל לא ציפיתי שזה גם יעיר את הפריימלית
והיא פרועה.
הבחורה לא קטנטנה, חזקה, ספורטאית, מהירה
ואני עוד בחצי ריחוף לא מצליח להתייחס למצב החדש
לפתע ננעצות השיניים שלה ביד שלי בליווי ציפורניים
נעוצה עלי כמו מלכודת דובים.
בשנייה העולם מצטמצם לתעלה ואימוני אומנויות הלחימה צפים.
לא עוברת שניה והיא מרותקת לרצפה ראש פנים וידיים מאחורי הגב
לא המקום שאני רציתי לקחת או בטח לא המקום שרציתי להגיע.
לא אשמתה, אני התחלתי.
אני נמנע מפריימל בדיוק בגלל זה.
אני עוד בתעלה, אין תהליכי מחשבה
הכל גס ומנותק.
אני זוכר ששלחתי לה ידיים לפנים, מזיז את השיער היפה שלה בשביל לתפוס את הלסת
ואז היא קראה אדום.
זה הוציא אותי
הזכיר לי שזה גבול אדום אדום אדום
"לא נוגעים לי בפנים "
שחררתי אותה, הרמתי אותה ונבוך הלכתי הצידה.
אחריות שלי, כאב שלי, טעות שלי
אובדן שליטה שלא אמור להיות.
אח"כ המפגש הסתיים, אנחנו נפרדים כחברים
נותן חיבוק פרידה ושואל אם בסדר. היא בסדר, היא בטוב.
זה אני בתוך הניתוק שלי, הביקורת העצמית הבלתי פוסקת.
חוזר הביתה ומדבר עם צעצוע שלי, שמנסה להבין למה אני מנותק, עונה בלקוניות, גם לה זה לא הגיע
והנה עוד ביקורת.
כן, דרופ בהתהוות הוא לא כיף.
סחרחרות של רגשות.
אלך לישון ואנסה לעבד, בבוקר יהיה יותר טוב.
אי אפשר ללכת עם שלט סימנים על הראש
אחרים לא יכולים לדעת מה מפעיל אותך ולאן זה לוקח אותך
זה לא שלהם, זה שלי
מצאתי עוד משהו שמפעיל אותי,עוד משהו שאצטרך להמנע או אצטרך ללמוד איך לנהל.
