הרבה זמן לא פרקתי,
הרבה זמן שלא הייתי צריך לעבד.
במה אני עכשיו?
עייף?
לא יודע, אולי, חזרתי מאוחר אתמול אחרי יום ארוך מאוד ומלא כל טוב (שיננית, שווארמה, שני חברים טובים, שיבארי סשן, שתייה קלה, שמונים קמ"ש בכביש החוף, שתיים בלילה להכנס למיטה קרה וריקה, שתי דקות לפני שאני צריך להיות בעבודה להתעורר ולגלות שלא התעוררתי, שתי דקות להתכונן בלחץ)
אין לי על מה להתלונן, לא רע לי
למה אני מוצף?
מה מציף
אתמול היה מעולה, לא רגשי, למה אני בדרופ?
לא בדיוק דרופ כי זה בשליטה, אני מסיח לעצמי את הדעת, מוצא דברים לעשות.
אני מוצף, הסרעפת לוחצת, הלחלוחית בעיניים מבצבצת.
למה אני עמוס?
העייפות?
המתח שיורד לקראת הסופ"ש?
למה אני ריגשי?
אולי כי אני צריך משהו, אולי הגוף צריך משהו?
מנוחה, מנוחה מהמתח הזה והעומס הזה והאחריות, לא רוצה אחריות? רוצה אחריות? רוצה שליטה?
מה אני רוצה?
תואר שלישי בפילוסופיה כרטיס vip לסופרבול?
אני רוצה לאהוב, אני רוצה להתאהב, אני רוצה פרפרים, לא, אני לא רוצה להיות כוכבת סרטי ניינטיז אמריקאים.
טוב לי עם הבגרות והאחריות שבאים עם הגיל והניסיון.
והחוויות?
חלקן טובות, חלקן פחות.
מספקות?
זה לא מספק
תמיד צריך עוד סיפוק ועוד גירוי
מרוץ אין סופי עבור עוד.
להסתפק במועט?
מי יכול
בתפיסה הקפיטליסטית שלי?
זה לא קיים
אין רגע מנוחה, אין רגע לנוח, מי שעוצר, נסחף עם הזרם.
הזרם
זרם החיים
זרם הנהר הסוחף
דגים מתים שוחים עם הזרם
הלכתי להזמין דג מנגן מאליאקספרס, לעזור לממן את המשטר הקומוניסטי, לתת שקט למצפון שלי, עוזר לממן עבודת עבדים במדינה האדומה באסיה.
היום בערב יכולתי לסשן, יכולתי להיות אגואיסט ולהשלות אותה שאני שם גם, להיות דוש ולספק עבורה פנטזיה שאני שם כמותה
המצפון היה מפרק אותי
אבל הי, האיד שלי היה מסופק.
הייתי קושר אותה ומזיין אותה ומשפריץ אותה ועושה את כל מה שהדמיון שלי מסוגל לייצר ועוד.
אח"כ, הייתי נוסע הביתה, משאיר אותה בשלוליות של המיץ שלה, עם חיוך.
עם חיוך ואשליה.
איפה האחריות שלי אם כן?
מספיק להיות אחראי בזמן סשן?
אני מקבל ממך את האחריות ואת הכח עלייך, לעשות לך כל מה שבא לי בגבולות ההסכמות ביננו.
חוזה בכתב או בע"פ
מותר להיות אחד בפה ואחד בלב לא?
אבל זה לא מה שאת ביקשת.
אז.
ברווז.
לזיין, לחייך, להשלות.
עד שהדבר הטוב הבא יבוא.
ואז להגיד שזה לא אני, זו את, את מורכבת מידי בשבילי.
ההיא פשוטה יותר ויש לה חיוך יותר נעים, ותחת יותר סקסי.
ושוב המצפון נושך אותי בווריד
"תשתוק מטומטם, ככה לא חונכת. "
אחריות זה גם המסביב, גם מה שלא דובר, גם מה שאתה יכול להחליק ולהקליל, יאללה תזרום, כולנו אנשים מבוגרים ויודעים לקבל החלטות ולדעת מה ההשלכות ולדעת ששום דבר לא מובטח בחיים, חוץ ממס הכנסה והמוות, הם בטוחים.
תן לאנשים מבוגרים לקבל החלטות בעצמם.
אל תקבל החלטות עבורם
אבל הם נתנו לי את הכח לזה, אז למה לא לקבל החלטות עבורם?
שהיא תתאהב שהיא תאהב, אני לא משקר, לא הבטחתי לה שאתאהב, לא הבטחתי לה כלום חוץ ממה שהיא ביקשה, שאהיה יציב שם עבורה, ואדאג לה ואשמור עליה ואתן לה מעטפת לפני וגם אחרי.
אבל זה לא עובד לי, אני חייב להיות שלם עם עצמי, חייב להיות אמיתי עם עצמי.
אתי, אני אתי וכבד, לא מקליל, לא אשקר את דרכי למיטה.
מה זה נותן לי?
מה אעשה?
את מה שטוב לי, מה שנכון עבור המצפון שלי, מה שעוזר לי ללכת לישון בקלות בלילה ולקום בבוקר לריצה.
ללכת לישון במיטה ריקה וקרה.
המיטה לא מבקשת ממני רגש.
היא לא נפגעת ממני שאני אומר לה את האמת.
היא לא נפגעת ממני ומבקשת מרחק
אני יכול להגיד לה מה שבא לי ואין לזה השלכות
אין לי תחושות מועקה אם לא אשן עליה בלילה
גם בכלל לא ישנה לה אם אחליף אותה בדגם אחר, כזה שרוטט ומתחמם לפי מה שבא לי.
אין לי סיכום.
זה עיבוד.
אם קראתם עד לכאן, מקווה שהתחברתם למשהו, לפחות לדג המנגן מסין או לזה שהצלחתי לחבר את החוויות שלי של אתמול באות ש'
לא תקבלו ממני קולז'ר, אני לא מתבגר בסרט ניינטיז
