ויסות חושי

נפלו לי היום אסימונים במקלחת, 

שוב, 

בעקבות העובדה שעברת מולי באמצע אימון הריצה. 

המים החמים שטפו את השרירים הכואבים שלי

ואני התחלתי לבכות. לא יכולתי להבדיל בין המים לדמעות.

נחמץ לי הלב. שוב.  המחשבה שבמשך שש שנים פימפמת באוזניי את העובדה שאני האישה של חייך ואנחנו פרק ב' שהוא לנצח, נראתה כמו בדיחה טובה, אל מול העובדה שתוך שלושה חודשים מהרגע שנפרדנו, כבר היתה לך מישהי חדשה במיטה. ובבית. ובלב?

ואני? 

עוד מעט שנה עוברת. לא הצלחתי לראות, לפגוש, לטעום, שום גבר שעשה לי פרפרים בלב, 

או גרם לי לרצות לרדת על ארבע עבורו. 

שלא לדבר, על לפתוח רגליים. 

ופתאום, עלתה בי מחשבה שאני מנסה להוכיח לך, לעולם, למי בדיוק(? ) שהמילים שלי היו אמת ושאהבתי אותך אהבה אמיתית.

זדיין. 

אתה לא שווה את האהבה האמיתית שיש לי להעניק. 

אני חייבת לשחרר אותך.