ויסות חושי

אני מתגעגעת וזה עצוב.

זה עצוב, כי אני לא מתגעגעת אלייך, 

רק אל התמונות האלו, שחרוטות לי בראש. 

אתה מככב בכולן. 

זה עצוב, כי אתה שייכות. 

הגבר היחיד שבאמת הייתי שייכת לו

וכל הגדרה, מונח, מילה שמבטאים שייכות

שולחים אותי בתמונות, אלייך. 

אני מתגעגעת למקלחות שלנו, אני מקרצפת כל פיסה בגוף האל היווני שלך, דרך הבהונות, דרך פלחי הישבן ואל החזה המשורטט שלך. 

אני מתגעגעת לרגעים שהשתלטה עליי רוח שטות. אתה מתקלח לפני השינה ואני בחדר, מתפשטת מהר ומחכה לך על ארבע, עם הישבן מול הדלת. רואה בעיניי רוחי את החיוך הגדול שמתפשט על פרצופך ואת האיבר שלך מתקשה.

אני רואה רגעים שאתה מלטף את כולי וקורא לי אלה. מפשק אותי. מלקק ומוצץ. יונק את הנוזלים שלי.

אני מתגעגעת לזרע שלך, ממלא אותי בכל מקום. מתגעגעת לשתן שלך, שוטף אותי בחמימות. 

אני לא מתגעגעת אלייך. אני מתגעגעת לשייכות.