כשנחתה עליו הרוח,
נהג להפשיט אותי מכל הבגדים.
בעמידה, היה מעביר את כפות הידיים שלו על כולי.
לאט, לאט. מהצוואר, דרך השדיים, על הבטן והמותניים.
"תשכבי" הוא היה מורה לי, מניח לי להתמקם בנוחות על המיטה, לוקח את הזמן. לא ממהר.
מביט בי בהערצה. מושך אותי לקצה המיטה ומוודא שאוכל לראות את עצמי, פשוקה, במראה הענקית ממול.
אז, היה כורע למרגלות המיטה ומטפל בי.
תחילה לאט, בעדינות, עם קצה הלשון. קשוב כולו לגוף שלי.
בהדרגה, עם כבדות הנשימות שלי, נפתח לו התיאבון. בפה מלא, עם כל הלשון והשפתיים, בתאווה ועונג, היה אוכל אותי. חש אותי עולה למעלה, עוד. עוד. עוד!
כמעט שם, מתקשחת. מרוכזת. זקוקה לו.
אז, היה מתרומם ומביט אליי מלמעלה.
"את אלה" היה לוחש לי ומוריד את מכנסיו.
"את אלה ואת תתחנני".
בעדינות ובאיטיות רבה, היה חודר אליי. נועץ את עצמו ויוצא. משחק בי ים ויבשה. לא מתייאש. שולט בכל הווייתי, הוא היה הרעב והוא היה משביעו.
וכשהגוף שלי זעק ורעד את החורים הפעורים והריקים שלי, התחננתי אליו.
"בבקשה.בבקשה. בייב" כולי נוזלת.
"תאמרי את זה" הוא דרש.
"תזיין אותי. בבקשה, בייב. תן לי לגמור" אני שנייה מלבכות. שנייה מטירוף.
"מה את צריכה?" הוא מתעקש לשמוע.
"אותך. את הזין שלך. את כולך. בבקשה!"
הוא מתרצה והופך אותי על הבטן. מושך אותי אליו עם הישבן למעלה ופוער אותי. ננעץ בי בחוזקה. שומר על קצב. שומר אותי קרובה אליו, מעמיק לנעוץ את עצמו ולהרגיש אותי מתכווצת. והוא הצליח לדעת, תמיד. ממלא אותי בזרע בזמן שאני מתפוצצת.
"את כל כך זונה." היה נושק לי.
אינסטנט נסיכה.