אני אוהבת את האימונים העצימים של ימי רביעי.
הם קצרים יותר מאימוני הנפח של יום שבת, וקשים יותר, פיזית.
והם מספקים. הו, כמה שהם מספקים.
עוד בלילה שלפני, אני עסוקה בגיז'דורים. מתווכחת עם עצמי על הצורך באימון. מדמיינת את ההליכון ומתה מפחד, משכנעת את עצמי שלא יקרה כלום אם אוותר.
אינני מוותרת.
מצויידת באוזניות ובמגבת, אני עולה על ההליכון, בודקת שוב את כל חלקי האימון ולוחצת Start.
אחרי שעה וחצי, אני נוטפת וזולגת. הדופק בעננים, הנשימה כבדה. הארבע ראשי שלי מקלל את עצם קיומו ואותי, את רונן המאמן ובכלל, את העולם.
אבל אני מחוייכת.
בכל יום רביעי, אני מקבלת מיני-תזכורת לתחושת הערך העצמי והמסוגלות שלי. זריקת עידוד ענקית לידיעה שאני ממושמעת וקשוחה. ושבפועל, אין, אין מטרה שאציב לעצמי ולא אצליח להשיג.
#ותודה_לכל_מי_ששלח_לי_שירים(ורשימות השמעה)_עשיתם_לי_אחלה_אימון! 💪