המאנצ ביום רביעי, הפתיע אותי לטובה.
אולי כדאי להתחיל בעובדה שהוא הפתיע. המון אנשים נרשמו, קבוצה יפה אף שילמה מראש את דמי הרצינות ובכל זאת, השולחן העגול הגדול שהזמנו, נשאר כמעט ריק.
אני מגזימה. לא היה שחזור של סצנת יום ההולדת ב-"קיץ של אביה", אבל נדרשו לי שליש בירה 8.8 ושתי סיגריות של וינסטון ברי כדי להבין שאנחנו קבוצה קטנה והיתר, פשוט לא יבואו.
ומה אומר??? זה היה כיף!
היה שיח אמיתי ומלא צחוקים. דיברנו על מסיבות שהיו וכאלה עתידיות, דיברנו על מכות וכחולים, דיברנו על כפות רגליים ועל מזוודת הצעצועים האולטימטיבית.
אחרי סבב שוטים נוסף, כלבלב אדיב וחייכן נשלח למסע אבירי, והציל נסיכה גבוהה מרוחות הדרום המקפיאות. הוא איתר את רכבה בחניון המדברי הגדול וחזר עם ג'קט! אוי, השמחה!
כשהערב נגמר ונפרדנו, עליתי לגשר הסליל. הדלקתי סיגריה והקשבתי לרכבות. נותנת למצלמה לעבד את המחשבות שלי.
מעל הכל, ההיכרות והשיח, הצחוקים, האלכוהול והסיגריות, הרגשתי שהערב תרם לי בכך שהזכיר לי מי אני. היכולת המופלאה שלי להיות גמישה ולא מקובעת, לזרום עם הדברים ולא להיכנס ללחץ כשהם לא מתיישבים בדיוק כפי שתכננתי, היא תכונה טובה. מזלי שניחנתי בה.
הערב גם חידד לי הגדרות. הגדרות עצמיות שאני מתעקשת שלא להגדיר. וטוב לי כך. יש דינוזאורים שחורטים על נס דגלם את תפקיד השולט או הנשלט. זה לא מתאים לכולם. זה לא מתאים לי. אני גם לא קוראת לעצמי מתחלפת, סוויצ'ית, קינקית. לשאלת זהותו של אדם יש כל כך הרבה מרכיבים. העדפה מינית איננה אחת מהם, בעיניי. איש לא יגביל אותי למסגרות או תפקידים. אני נהנית מכל העולמות, ממש כמו הארי פוטר מתחת למצנפת המיון - אני הכל ומה שנכון לאותו רגע.
איזה כיף! מחכה למפגש הבא.