אתמול היה לי דייט כייפי.
כשיוצאים עם מישהו מהעולם הבדסמי, יש תחושת אותנטיות שלעיתים חסרה בעולם הונילי.
בכל פעם שאני יוצאת עם מישהו ונילי, תלויה עננה אפלה מעל הראש שלי. אני מרגישה חצויה. ממלאת תפקיד של נבל, בסרט גיבורי-על חדש של מארוול.
ויש מלא שאלות. מתי לספר? איך לחשוף ומה? והאם הוא יכיל? וירצה להתנסות? או סתם יחשוב שאני מטורפת ויחסום?
כיף לצאת עם מישהו ולהיות אמיתית. לשאוף עליו עשן סיגריה דק, לנשוך לו את השפתיים. להשאיר סימן.
אני אוהבת להשאיר סימנים.
אז אכלנו חריף-חריף במסעדה תאילנדית ושתינו קוקטיילים מעולים. וצחקנו. דיברנו המון בדס"מ. היה מוצלח. עד כדי כך מוצלח שאת כל השאלות החשובות לא שאלתי: רציתי לדעת אם הוא מונוגמי ומה הוא חושב על מערכת יחסים משולבת בדס"מ. רציתי לדעת מלא דברים.
אולי אתן לזה.... פשוט לזרום. מבלי להתייחס לכל ה- "למה זה לא מתאים" שרצים לי בראש.
ובעיקר, אני עדיין בכלל לא יודעת מה רץ לו בראש. כן, בקטעים האלו, העולם הונילי מקביל לחלוטין ואני, מחבבת את האיש.
#מחשבות בעבודה על הא ודא.