שאלת אותי.
אני רוצה לדעת שאת רטובה לגמרי. בגללי.
אני רוצה לדעת שאת לא מסוגלת להוריד את הידיים מהחורים שלך.
אני רוצה לדעת שאת לא מסוגלת לחשוב על דברים אחרים חוץ ממני, ומהדברים שאני עושה לך.
אני רוצה לדעת שאת כל כך רטובה שאת צריכה להחליף תחתונים שלוש פעמים ביום.
אני רוצה לדעת שאת בעבודה, ואת לא מצליחה לשבת ישר.
אני רוצה לדעת שאת הולכת לשירותים בעבודה כי את פשוט לא יכולה לעצור לרגע, ואת נוגעת בעצמך.
אני רוצה לדעת שלפני השינה בלילה את חושבת עליי ונוגעת בעצמך. כשאת קמה בבוקר את נוגעת בעצמך וחושבת עליי.
אני רוצה לדעת. שאת פשוט חרמנית כל הזמן. רטובה. נוזלת. לא מפסיקה לגעת בעצמך. שהחרמנות גוברת על המחשבה של סדר יום רגיל.
אני רוצה לתפוס אותך בשתי ידיים ולהסתכל עלייך.
ולראות את העיניים שלך מדמיינות כבר את הדברים.
שאני אחזיק אותך, ללא תחתון, כי ויתרת עליו.
שאת תירטבי רק מהנגיעה. מהמחשבות.
שאת תעמדי מולי כשאתפוס אותך, ופשוט תנזלי על הירכיים שלך...
ואת? יושבת ללא תנועה על הספה. מסתכלת עליי. רק בהתחלה זזת עם הרגליים באי נוחות כאילו משהו בפנים זז...
כאילו קראתי לך את המחשבות...