לא מספיק?

אם וחשבת,

שאת צריכה יותר,

ושאני לא נותן לך. 

שאת צריכה יותר קרקוע, קשיחות. יותר שליטה, יותר ממני. (את חושבת שאת בכלל מסוגלת? כי מה שאני רואה, זה טעויות ממך.)

את כף היד והאגרוף, את כול הזרוע שלי בתוכך, זזה ונעה, נכנסת לכיוון איברייך הפנימיים,

שאת לא מסתפקת רק באצבעות שזזות על השפתיים ובתחילת הכוס שלך.

את החסימה של האוויר, עד שתהיי אדומה לקראת פיצוץ?

את התחת הרותח, מאדים ואדום שנהיה סגלגל, ואת לא יכולה לשבת עליו?

את הדגדגן הנפוח? השפתיים הנפחות והרטובות? הנהר שיוצא ונוזל מבין רגלייך?

צועקת, מתחננת לגמור?

ברכותיי. 

אנחנו במנטאלי. 

את לא מקבלת את הדברים האלו, כי כנראה לא מגיע לך. 

אולי ועולה בראשך מחשבה, שזה לא מספיק, שאנחנו לא מתואמים, שאני לא... וכדומה. 

את טועה.  :)

אני. זה שמחליט. כמה. איך. למה ומתי. 

וכשאני ארגיש שאנחנו בתוך זה. 

את תקבלי. ותצטערי. 

למה?

ככה.

כן, אני יודע שאת *צריכה* את זה עכשיו. 

כן אני יודע שאת *מרגישה* שאת רוצה את זה עכשיו.

                       .*חייבת*.

אבל את תקבלי את זה. 

אם ובכלל. 

כשתוכלי לשרוד גם את האי קבלה.