" מה שבנג'מין מכנה פרדוקס ההכרה, המתח המובנה בין השניים, הוא למעשה מה שאנו מכנות המתח הדיאלקטי המגדיר את המרחב הנוצר בין השניים. בנג'מין ממשיכה ומראה, שמצב זה מזמין סיכון של מאבק כוח שבו צד אחד מנסה לקבל הכרה על חשבון מחיקת האחר, אך מצב זה כמובן אינו מהווה פתרון '... אם נשיג שליטה מלאה עליו (על האחר) ונהרוס את זהותו ואת רצונו, נשלול בכך את עצמנו. שכן אז לא יהיה מי שיכיר אותנו, לא יהיה שם מישהו להשתוקק אליו...'.
נשמע כמו הבנה מעניינת ודיוק של מערכות יחסים. גם וניליות וגם בדסמיות. מיניות, חבריות, ידידויות ומשפחתיות.
וטייק שלי על עניין השליטה, ועניין ה'שולטים/ות' בכלוב.
שולטים שלוקחים ולא מקבלים שליטה. פותחים מרחיבים והורסים את הנשלטות. מצפים שהן יגדלו ויתפתחו לבד לתוך הכאוס שהם יוצרים. שולטים שמגיעים מטראומה מאנשים או מהמין הנשי או רצון לעשות נזק. שולטות שעניין השליטה מתחיל ונגמר בכסף, ויותר חשוב שאין קשר בין השליטה עצמה לבין הכסף.
אותו הדבר גם לצד השני. נשלטות שרוצות רק הרס (הרס עצמי/אישי/פיזי/נפשי), שלא רואות את השולט כ-אדם אלא כ-מושיע אשר יש להתייחס אליו כאל. נשים שמגיעות מ-פגיעות, רצון להשכיח חלק מסוים בחייהן, מחשבה שיגיע אדון רב עוצמה שיסדר את חייהן...
אם יש הרס ללא איסוף, הכלה, החזקה. העמדה על הרגליים וקימה משם. זה לא זה.
אם לא תראו את מי שמולכם, לא תראו את עצמכם.
אם הצלחת לשבור את הנשלטת והיא כבר לא נשלטת אלא כלי שבור, מי אתה? מה אתה.