"מה אתה רוצה? למה אתה עושה את זה?
למה ככה? מה אתה עוד רוצה? למה אתה עוד כאן?
מה אתה רוצה ממני? מה אני יכולה לתת לך? איך אתה נשאר...?
למה אתה לא עוזב כמו כלום.
איך לא נמאס לך..."
את הכול את לוחשת לעצמך... עם העיניים מביטה אליי... עם קולך מחפשת אותי...
עייפה מעצמך ומאחרים, בוכה ומאוכזבת מהכול...
אני רוצה שתשתי מים. שתאכלי כמו שצריך. שלא תהיי קצרה בכסף.
שתבלי עם החברות שלך. שתצאי ותראי גברים. שיחזרו אחרייך. שילטפו אותך וינשקו אותך. אבל לא כמוני.
שכל זין שייכנס אלייך, לכל חור, יגרום לך לחשוב עליי, ולהיות רטובה בגללי, בזמן שהוא מעלייך.
החיים שלך יהיו במסלול שאת רוצה, גם אם יש התלבטויות. גם אם זה לא היכן שאת רוצה כרגע.
אני רוצה שתהיי מאוזנת. פיזית. רגשית. נפשית. קוגניטיבית,
ואם צריך, אני אאזן אותך לשם.
אני רוצה שהכול יהיה בסדר אצלך.
שתוכלי לעשות בחירה מודעת להגיע הנה.
להיות תחתיי.
עירומה.
רגשית ופיזית.
שתבחרי את זה כי את רוצה. ומרגישה חייבת.
כי בא לך.
כי זה מרגיש נכון.
כי הבנת דברים.
ויש לך אופציה לבחור בחייך.
שהחיים שלך מסודרים, ושאת בוחרת להיות בבאלגן. איתי. יחד.
כי איתי את תהיי עירומה, כאובה, מלוכלכלת, מטונפת.
מתוך בחירה. ולא בגלל שהחיים הביאו אותך לזה.
כי רואים את האדום והשחור הכי טוב על צבע לבן חלק.
אני רוצה אותך מודעת. בעלת בחירה.
כי להגיע לכאן ללא בחירה, זה קל.
אבל אם יש לך בחירה ואת נותנת לי אותה, זה יותר משתלם.