מנורה קטנה דולקת וצובעת באור קטן את המרפסת בצהוב...
"הפעם אין חגיגת התערטלות גדולה" היא חושבת לעצמה, בחדר שינה, לפני שהיא מגיעה למרפסת.
אפשר לראות אותה מסתובבת בחדרה דרך החלון, עוברת ליד המיטה אחרי המקלחת כדי לקחת את הפיג'מה שהניחה שם לפני. היא מרימה מהמיטה את הפיג'מה הדקה שלה. היא לובשת ומתלבשת בזהירות ואיטיות, כאילו יודעת... כאילו רוצה... שכל רגע של הסתכלות ייחקק לאט ובזהירות במוחם הסוטה והבוהה. חולצה לבנה עם כתפיות דקיקות על הכתפיים השחומות שלה, ומכנס לבן קצר, סטן, עם תחרה בקצוות, נח על הירכיים שלה צמוד ובעדינות...
היא סוגרת את האור בחדר, יודעת שהמבט יעבור לכיוון המרפסת, ולוקחת את הצעדים באיטיות וברוגע. היא מגיעה למרפסת, חלונות גדולים ומרפסת מרווחת לנגד עיניי הסוטים הרבים שמסתכלים מהרחוב והבתים מסביב. עיניהם לכיוון הקומה האחרונה עם האור החם, היחיד שדולק בשעות האלו.
היא נכנסת עם הידיים בשיער, מכוונת ומסדרת את השיער המתולתל העבה שלה. מזיזה אותו מאחורי הגב ודואגת לקוקו הנמוך שהיא עשתה. היא מסתובבת במרפסת כמה רגעים, יודעת שהפעם האור הצהוב הקטן לא נותן את השואו שהעיניים המביטות והגדולות רוצות, אך היא מרוצה. היא יודעת שאפשר לראותה ושהדמות שלה יחד עם הפיג'מה הדקה והלבנה גורם לאנשים להשתנק.
היא ממשיכה להתעסק עם הקוקו כמה שניות נוספת בזמן שהגב והטוסיק שלה לכיוון החלונות הגדולים. המכנס שעוטף את התחת הקטן שלה, והידיים שזזות מעלה מטה עם הקוקו, גורמים לעור שלה להיחשף מעט עם כל תזוזה. יודעת שהעיניים מחפשות אפילו לרגע את העור החום והרך שלה, הבטן שאולי תפתיעה כאשר החולצה מתרוממת... הגב התחתון שנגלה לעיניים... אולי לנסות ולראות אם היא לובשת תחתון דק מתחת למכנס הצמוד והקצר. היא מסתובבת, הידיים חזרו להיות צמודות לגוף, היא מתכופפת לשולחן ליד המנורה. העיניים הקטנות מתכווצות חזק, כדי לכפר על המרחק והגובה ביניהם לבין האירוע שקורה. מנסות ולראות אותה. כאשר היא מתכופפת קצת והחולצה עם הרצועות הדקיקות נופלת מעט כלפי מטה, החזה שלה מתגלה ולא נשאר מכוסה. העיניים מנסות לראות את השדיים והפטמות הקטנות שלה, שחשופות לעיני כל, אך אף אחד לא מצליח לראות בוודאות.