לפני שנתיים. 22 באוגוסט 2022 בשעה 20:22
בינתיים אני בביתי יושבת מאוננת
כעוסה שאין לי הורה
שאיני הורה מספיק טוב
שנותרתי לבד
זו לא אני הבגירה שכותבת
לפחות, לא זו שנצורה בה החוויה הזו ראשונית ופעורה
זו חוויה כל כך עדינה וקדומה ואילמת שבשביל להגיע החוצה היא נאלצת להדחק דרך מכבשיי הזהויות, חוויות שונות ומשונות האחראיות על תחום כזה או אחר ביקורת האנשות הנפשית שבדרכה היא יוצאת, מפציעה ומעוותת.
משהו כמו השילוב המקסים של קרני שמש חלקות מפציעות מבעד לעלים הנעים ברוח חורפית עם האימה המעוותת חסרת הגבולות כמו בפרק ההוא בדוקטור הו בספרייה
וזה בסדר, מותר להיות איתה
לא כל הבעה של חולשה או צורך הופכת אותך לבנאדם רע
אני אחבק את עצמי ואשתדל. 💗
