הגעתי הביתה
שלום וחיבה עם ולמותק
מילוי התחלתי של חלק מהצרכים
שלוק של מים
לעשות כמה תרגילים (צריך לעבוד על סדר פעולות בבקשה)
שכבתי על הרצפה מבינה שאני צריכה פתרון בסיוע בבעיות אבק.
בא לי לזרום ולגעת אבל הסביבה מעוררת אלרגיה. זה ממש משמח, אלרגיה כי אבק זה דבר יותר מאפשרת מעובש מאוד למען האמת באיזה מובן כי עוד צעד לכיוון טוב
בוחרת לומר 'אני יכולה לאתגר!' אבל אל תשאירו אותי לבד, בואו ותנחו, תהיו מבוגרים, תהיו מאתגרים במקום הנכון, תהיו מאוהבים בדרך.
אבא שלי היה [וואי וואי מה הקשר אבא שלי היה?] חחחח - הוא היה ניצול שואה יתום חולה לב נשוי במשפחה מתפרקת שעבר למחייתו וזכורה לי פעם אחת הוא לקח אותי לכניסה לישוב, שער חשמלי שנמצא בפסגת הגבעה/הר (תלוי מה הסטנדרטים שלכם לגבעות ענק או הרים פצפוניותים) בסוף ההךיכה הארוכה והמייגעת הוא הדביק עם דבק סלוטייפ דפים אותם עיצב, הדפיס וגזר לבד
באותה הדקה ראיתי אותו בכל הלב.
דבר שהיה נדיר בהחלט ולצערי נעלם כליל מהנוף עד שהיה קצת מאוחר
איך שהוא תמיד היה מתנשם ונמנע מלענות על שאלה באופן ישיר ותמיד ריחפה מעל השאלה אם זה כי הוא זקן ולא שומע טוב וחולה או כי יש לו סוד או שאנחנו חלק מהמחזה אימה הזה שמתנהל לי בתוך הראש
אולי הוא מטרידן מינית חוצה גבולות מאיים
שברתי עליו כי לזמנים לא ידעתי.
לזמנים עיוותה את ראייתי פריזמה עכורה של סימני השאלה
לימים נכבדתי ממשקלן של מילים דהויות בלבן על רקע התכלת
מהיכרות עם עצמי ועם אחרים במשפחה, לגמרי יכול לומר שכולם שם משובשים.
שהפריזמה המעוותת, סימני השאלה האין סופיים
הפקפוק הזה בכל פרשנות וההקשר הפכו את שאלת ה'אמיתיות' של זה ללא רלוונטית כי גם אם חייתי בגיהינום שהתנהל רך בתוך הראש שלי זה עדיין הגיהינום שבו חייתי
גיהינום של אשמה וכאב, רעש ובלגאן, צמא ופחד
שהיחס הכי קרוב שקיבלתי היה מגברים שאיתם הייתי נפגשת כדיי להוכיח לעצמי כמה אני אפס ולאכול משהו.
כל חוויות התקשורת האנושיות, המין, הקינק והבדסמ דרך המקום הזה.
הייתי רוצה שאני בעלת נסיון רב כי אני משייכת את עצמי לקהילת הבדסמ לפני כמעט כל שיוך אחר שהגיע לחלופין אני רוצה לומר לכם שאין לי מספיק נסיונות טובים עדיין
שלפעמים עדיף להיות בלי נסיון בכלל מאשר נסיון חרא ושאני רוצה לצבור עכשיו נסיון טוב.
לא כי אני מיוחדת אלא כי אני רוצה להאמין שאם יפרקו את זה למספיק משימות קטנות וברורות כל בן אדם יוכל לעשות משימות של שינוי בחיים.
עוד מחשבה שעלתה לי (אני שוכבת עם הוייפ החם בין הרגליים) זה שאין לי עדיין צעצועי מין שמותאמים אישית ברמה מספקת.
שרטט חשמלי כשלעצמו זה משעמם, שאני יודעת לייצר אחלה רטט לבד
כמה זה חסר לי רק התחושה הזו של משהו חם וקשה נשען ומתעמס על הטוטא
ושהגיע הזמן שוב לתת תשומת לב ולהתפנות למותק
תודה שהייתם ביומן שלי להתראות בקרוב
