איימי מ'אסון מהלך' מזכירה את עצמי,
מתייפחת ומתחברת.
זו שנת אבל בשבילי, שנה טובה לצמצם, לנקות ולשים דגש על גבולות
בהמשך ישיר ויותר, לקחת אחריות. בחירה במודעות.
זה קשה לבד, וגם רוב הזמן אני במידות כאלו ושונות של שליטה במערכת .
למזלי, עם הזמן אני מגלה חמלה.
המשבר הזה יכול ללכת לעזאזל
והוא יכול ללכת לצמיחה וטיפוס למעלה
אני לוקחת עליי את החובה המוסרית.
כשאני רואה עצמי בראי השיקוף של חולות, קשות וכואבות, אני בוחרת לומר שיש ממני גם בזלזלי הבריאה, תקוותי לעודד ולטפח, לייצר לעצמי מסגרות, להשקיע בקשר ובכושר.
לעדור ביחד בגינה.
אני יודעת שמעצם היווצרותי בכור המצוקה והאילמות, אני נעה ונדה.
דמויות שונות בחיי דבקו בי כמו שדים.
צללי מאווים טבעיים שקמלו בין גלי אבק צהוב וטבעו בפסולת הזוהמה שכבר מזמן טבועה מתחת לעור ומפעפעת.
מנגנונים על מנגנונים של פיצוי והגנות, מול בני אדם רגילים הן לא נחוצות. למעשה, הן בשורש הפגיעה באחר פוגעות כל כך
והשממה הצורחת.
מערבולת צחנה מבחילה נודפת מפי
וזו אינה דעתי האישית על כל אחד
ניחוח הרקב והתחמוצת העבשה שבמוזנחת
הרבה דברים נאמרים בצורה כזו או אחרת בידיי חוויות שונות
- אי ישירות -
וואי איזו חולה ואני רוצה להתייחס למילה שבדרך כלל מתווספת לביטוי הזה כמשפט ולהגיד שזה אמנם נכון טכנית כי המחלה היא מקור כל הרוע אבל אני לא מסכימה עם השיפוט של זה כי הוא ממש מכאיב ולא ממש מראה מבט חומל.
מי שחולות גם רוצות להיות טובות, גם אם הן מסריחות, מזוהמות, מסוכנות לציבור, מגעילות, מכוערות, מסוכנות וכואבות
אני שמתקשה כל כך לסדר ולארגן רצף חשיבה קוהרנטי מאורגן
יודעת שאני פוגעת בדרכים רבות שלעיתים נסתרות מהבנתי כי המוח שלי מפורד כמו שקית של סוכריות קשות ישנות שאתה פותח ויש שם כמה ממתקים שווים, כמה גועל וכמה שגורמים לך לפחד
אני ממש מנסה ונאבקת לעיתים לכיוון אחד ולעיתים למקום אחר, בהתאם למי שבפיקוד.
גם הגרסאות שלי למציאות יהיו שונות בהתאם.
אני לא משקרת, אבל אני מאוד שונה מחלקים אחרים בעצמי.
מישהי אמרה שזה פשוט כך המצב כי נאלצנו להתפצל כדיי לשרוד לפחות זה מה שהיא עומרת
אז בתוך כל זה למצוא את המקום להזדהות עם דמות שמשקפת את הדפיקות אך גם תקווה בקטע הקטן המבין, המאפשר, זה דווקא דיי נחמד.
אומר את זה בתור בחור(/ה) שרוב שנותיו העבירה בניתוק רגשי חמור + זעקה סתומה לעזרה בקטע ממש פתטי ולא יעיל או מודע לעצמו
כאילו ליטרלי מי יודע כמה מהזמן הייתי כמו תינוקת קטנה מאוד שלא יודעת לעשות כלום והיא רק כלואה בתוך המצוקה של עצמה.
עדיין קורה לפעמים
בקירות החוויות האחרות אחרות יש את האחרת שהיא נערה כזו קסומה ומפתה, ׳מפילה ברשתה גברים׳ אך למעשה היא חסרת ביטחון, פוגעת בעצמה תוך כדיי שהיא משתמשת בך או משמשת לך או משומשת בידך כמו טישו.
היא בחיים לא רוצה לפגוע אבל היא מונחית באשמה ופחד, אין לה הבנה נורמטיבית של גבולות בין אישיים, צרכים ורגשות... היא מרצה ומתרגלת פרקטיקות של סבל
היא מלאת ידע ותעוזה אבל גם נורא פגיעה, נפיצה, ומאכלת עלולה להיות מסוכנת לבריאות האדם.
והסרט ההוא כזה ׳מתוק׳ עם הפי אנדינג
אילו חוויות עוד יש בי שרוצות לבוא לדבר או שנדבר אותן או בשמן?
אילו עוד דרכים יש להציג את אותן חוויות שהן חלק מחיי ומהותי?
באילו דרכים אוכל לקדם ולפתח כל אחת מתוך הבנה, התאמה ומקום?
להתקדם
לקבל אחריות ממקום יכול, ממקום בטוח, ממקום אפשרי.
מה עושה בריאות לאדמה? בריאות עצמי ולכם
לכולנו, לילה טוב 💜