מחשבות עלייך שוב
במבט מפוקח לאחור אני נזכרת בכל אותן פעמים שאנשים מסביב ניסו להפריד בנינו
ראו אותנו בעין מכוערת מאוד
בלטנו בחריגות שלנו.
זה לא כמו האחרונולוג שאיתו היינו כאילו ׳זוג יפה׳ קראו לנו פאוור קאפל.
דווקא איתו הייתה מערכת היחסים הכי מתעללת שלי.
ואיתך? את היית כזאת חולה, הפגישה הראשונה שלנו הייתה כשהשתכרת והיית צריכה מישהו שישמור עלייך
באותה התקופה אני ניהלתי מערכת יחסים עם גבר מבוגר ממני שנתן לי מקום בביתו, הוא היה קונה אוכל של עשירים ואומר לי להיות נשית. אני הייתי מלקקת לו את התחת ומתאמצת להבריק את הבית בזמן שהוא עובד.
לא הייתה בנינו אהבה, אני נגעלתי ממנו והוא היה כרוך אחרי מי ששברה לו את הלב והסידור הזה בנינו היה נוח, הוא זכה לסקס לוהט עם בת עשרה ואני זכיתי לגור בשכונה יוקרתית בדרום תל אביב, הרחק מהמשפחה שלי שבאותו הזמן אני באמת לא זוכרת מה היה איתם.
עוד חור שחור... היו כל כך הרבה כאלה ועכשיו שאבא שלי מת אני מצטערת על כל אותן שנים, כמעט כל תקופת החיים שלי שהיינו בנתק שאני יזמתי ותחזקתי.
זו הייתה תקופה יפה בקבוצות של הקהילה בפייסבוק, את זיהית אותי את היית זו שאמרה לי לעזוב.
מהר מאוד מצאתי את עצמי גר איתך בפתח תקווה, מ'זוגיות' עם גבר לבן הייטקיסט אל מצוקת העוני והדחק שלך, אל הפחד מזרים ומאנשי אכיפת החוק, אל מציאות יומיומית של שחיקה והתנגדות
בתוך זה, קראת לי 'הוד מתיקותו' ונתת לי חיבוק ומילות חיבה בטון השמור בדרך כלל לתינוקות וילדים רכים וחיות מחמד
חיינו יחד במין בועה אל מול העולם, את התנהגת אליי כמו לילד קטן ואני הייתי מקשיב ומכיל את הסודות האפלים שלך באהבה.
חשתי אחריות אישית, לשמור על הנערים בחיי מפנייך. ידעתי שאת נזהרת כל כך, ושעם זאת, זה מאבק קשוח וגדול עלייך, שאת עומדת עם מחסור עצום במקורות תמיכה ועם תיעוב עצמי אינסופי
ידעתי שאת ממש לא יציבה.
היית פחות יציבה ממני, וזה כשלעצמו היה הישג מפוקפק. היית פחות יציבה מכל מי שהכרתי.
לימים הכרתי עוד כל מיני אנשים שיצאו איתך, כולם מטורללים מהמעלה הראשונה, מאלו שאת רואה במסיבה עושים סצינה ושמחה שאת יכולה להתרחק. דפוקים, מבולבלים, כולם נראים צעירים מאוד...
אני בטוח שאנשים מסויימים אומרים שלעולם הזה יותר טוב בלעדייך.
ואולי הם צודקים?
ללא ספק שמעתי קולות כאלה בעבר אבל עכשיו את כבר פחות רלוונטית.
כנראה, זה משהו שמוות עושה לאנשים. אנשים כמו האחרונולוג שאפילו לא יודעים מי את.
טבעת בתהומות האשמה והסבל. בזעם צרוף, בכאב, עצובה ושבורה, בליבך, רק רצית להיות טובה.
אולי היית מחפשת איזו נקודה של שלווה וסליחה בעולם הזה אבל הקולות לא עזבו עד הסוף. ידעת שאת הזכרונות והפשעים את לוקחת איתך לקבר.
לא יודע אם אי פעם מצאת מנוחה אחרי שהלכת מכאן.
הייתי רוצה שתוכלי לדעת שאני עדיין רואה אותך באהבה ועם חמלה בלב. שהשארת אחרייך עוד דברים, לא רק חורבן אלא גם תעוזה וחיוך וסגנון וחיבוק ואמת
אני מעריך את מה שהיית ועשית בשביל לכפר ובשביל להיות ולו לחלקיק, לרגע, מי שבליבה עוד גיץ אחד אוהב.
ההי שלום אהובה, מקווה שאת נחה בשלווה 🥀
