קוראת תוכן פמיניסטי על זה שכל ה.. "פרצלציה" הזו שיש לנשים מלחיצה ואף מרתיעה לעיתים חלק מהגברים שאולי לא בנויים עדיין למסעות תגלית למקומות נסתרים כמו הדגדגנתא (זה ניסוח שלי אבל הבנתם את הקטע עם הגישה לדגדגן שעשויה לאיים)
מצתחקת בשעשוע שאצלי הם לא יצטרכו לחפש, זה יהיה להם מול העיניים, בולט.
כמובן לא מגיבה בשרשור, אני טורחת להגיב להן בתוך הראש ובכל הגוף וקצת כאן.
אני נהנית לדמות והתיאור הזה שולח אותי לדמיין את הדגדגן כמו תפרחתה של הכלך שיש לדעת לזהות אותה ולהבחין בין סבך של עלים דקים וארוכים כשיערות שבת ריחני עליך בעדינות להזיז ולזהות ואז לחתוך ובבישול עדין במים חמים אתה עושה אותם אפילו יותר זוהרים ובוהקים. אתה מוציא ומתפעל מהם, מכיר אותם ונוגס בם מלוא הפה וכל המיצים נפרצים לפתחה כשפרח הברוקוליני המתוק משחק בפה בעונג ופיך מתמלא שמחה צבעים וטעם
או שאולי התיאור יותר תואם ללוף הגדול הזה, הבשרני, אחד הצמחים היותר מעניינים שיש הידעתם שבמהלך חודשי האביב מעלה הלוף תפרחת שתפקידה ללכוד חרקים בתוכה לכיממה למטרות רבייה? ״החרק בא מבחוץ כשהוא כבר עמוס אבקה מפרט אחר (שהחרק נכלא בו יום קודם, ועתה שוחרר). הוא מאביק את פרחי הנקבה באבקה הזרה. רק אחרי שהפרחים הנקביים נבלו משחררים הפרחים הזכריים את אבקתם, והחרק מתאבק בה לקראת מעברו לפרט נוסף. בין הפרחים הנקביים לזכריים יש על השזרה זיפים הפונים באלכסון מטה, שמוצאם מפרחים שהתנוונו. זיפים אלה, יחד עם טיפות שמן חלקלק על דפנות הכד, מאפשרים לחרקים להיכנס למלכודת אך מונעים מהם לצאת. רק עם תום מחזור ההפריה נובלים הזיפים, השמן מתייבש, הדופן מתקמטת והחרקים משתחררים. טרם נמצא יתרון ברור לחרקים ממחזור זה, אך ברור כי החרק שהתפתה להיכנס לתפרחת הלוף איננו "לומד לקח", והוא חוזר ונכנס אל פרט אחר.״
אז הלוף הזה המסריח, עם העלים הבשרנים והכהים בארגמן(צבע הזונה), שלנסות לאכול אותם בלי הטיפול הנכון מרגיש כמו מחטים בפה והופך את הבטן... הדרכים הפתלתלות שלו ובישול שדורש מיומנות וזמן - וואו כמה מפחיד זה יכול להיות למי שלא יודע עדיין וכמה זה חשוב לעשות את זה עם הדרכה נכונה וקשב.
תיאורים סבירים ביותר אבל לא בדיוק ממש בשבילי עדיין
ואני חושבת לי לעצמי מה התיאור שלי?
