פעם חשבתי שאני אוהבת לראות איך אנשים מתפרקים לי בידיים בהתמסרות
לפחות זה מה שהייתי אומרת לפניי שבגסות הייתי בועלת גברים ונשים בתחינותיהם וגניחותיהם ומיציהם הנשפכים הלאה, חורים מתרחבים ומתכווצים, עיניים מפלבלות בארובותיהן, נשימות נדחקות דרך פיות מרוגשים.
חדירה עמוקה שבאה עם הזדקקות חזקה כל כך, נרחבת לתוך הנפש והבשר
עד כדיי שלא ראו דבר, שאיבדו את עצמם לפניי וביקשו שאקח אותם
אולי כפי שאני בעצמי לא אחזתי, אולי כפי שאני עצמי לא הייתי שלי ולא הייתי איתי
היום אני יודעת אומר.
אינני רוצה לפרק אנשים במו ידיי, במו לשוני, בקיומי בתנועותיי
אינני רוצה להביא אותם לחלל
היום אנני חותרת להביא אנשים לקצה, למקומות אותם לא חקרו עדיין או למתוח איתם גבולות
אינני רוצה להוציא מהם תגובות רגשיות ופיזיות כאילו היו עלי סרפד לטינקטורה או פרחי קנאביס לשמן
היום אני חותרת לנראות ולהבנה הדדית לחיבור של לב וחיבוק שברגש
היום אני נותנת מרחב וערך לעצירה ולשהות
היום אני לא רק מתבוננת מבחוץ מגלה עולמות כמו קולוניאליסטית היום אני מעזה לבקש ולתת לך לראות אותי להיות נוכחת ולבקש חיבוק.
אני בוחרת שלא לחדור או להחדר, לא לדחוף או לקרוע או להגמיר ולעבור דרך כל הקושי והכאב
היום אני רוצה לעטוף ולחבק את כל המקומות הכואבים ולשמור עליהם היטב
היום אני יודעת לומר שאני מעוניינת בתיווך רגשי, במגע הדדי ומתון
בנוכחות אוהבת ביחד ועם הרגש והתודעה לקבל ולתת מקום.
והיום, כשאני נזכרת שוב בפעם האחרונה שידיי שלי טיילו על גוף של אהובה, בקולות המתוקים שנשמעו מפיה המתוק, בנוזל החם שהורעף עליי במגע ממלא את שתינו ברטוב ומחליק בצחוק ביחד
כל זה ביחד וברכות, בעדינות ובקשב ואני מודה באהבה, מודה עם הלב והגוף והראש
במתינות ולאט ובהבנה זה כל כך הרבה יותר טוב. ♥️
עכשיו מייחלת לצעד הבא
