תלויה בין שמים לארץ

היא הגיעה אליו ממקום של המון קור, אטימות וניכור.
היתה בליבה בקשה אחת:
תן לי להרגיש, לא משנה איזה רגש רוצה רק להרגיש.
לאורך תקופה היא מעבירה אותו מבחנים, אין ברצונה באמת לקבל אותו, היא רוצה מהמקום האגואיסטי שלה "להשתמש" בו, לנצל אותו ובעזרתו בעצם להגיע למקום בו חפצה.
אך מאחר וכל תוכנית היא בסיס לשינוי... גם פה חלה תפנית...
היא מצאה אותו מכיל אותה והנתינה שלו בעצם כבשה את ליבה.
הוא בעצם עשה את מה שביקשה ממנו, הוא מצא סדק לליבה והרחיב אותו לשער גדול.
היא גילתה סוג חדש של רגש, פתאום מצאה את עצמה אוהבת ללא תנאים, מקבלת אותו מתוך אהבה בדיוק כפי שהוא וללא רצון לשנות אותו. למרות שהיה ההפך ממה שהיתה רגילה אליו.
היא ביקשה להתמסר לו באופן מוחלט, ראתה אותו בתהליך וביקשה לחבק, לנשק, להכיל ולגרום לו אושר.
את הבקשה הזו הוא לא יכל לממש עבורה, לא יכל להכיל את אותם הדברים.
היא יושבת שם בצד, מסתכלת עליו ממקום מושבה ומקשיבה לתהליך האישי שלו ובוכה...
גם הבכי היא מגלה אינו עבורה אלא עבורו בלבד.
היא יודעת כמה המקום הזה כואב ומתסכל אך לצערה אין ביכולתה לעזור.
מהמקום שלה היא רוצה לראות אותו מגיע לנקודה בה היא נמצאת היום בזכותו.
מהמקום שלה היא שולחת המון אהבה.
מהמקום שלה היא משחררת.

}}{{