תלויה בין שמים לארץ

דילמה חדשה.
כפי שכבר התעדכנתם בפוסט הקודם, רוב עבודתי תהיה מול חברות בצפון (למען האמת לא רוב.. נכון יותר לומר כל העבודה)
עכשיו, עלתה הצעה לעבור לצפון ודוקא מכיוון אחד הבחורים שאיתם אני צריכה לעבוד.
נכון, אולי דעתו לא נטרלית והוא חושב מה יצא לו מכל הסיפור.
אבל זה היה מוזר לשבת איתו ולדסקס על עינייני עבודה ואח"כ לקבל פון, כאשר הוא ידע שאני על הרכבת חזרה ולשמוע את המחשבות שלי יוצאות מפיו.
אבל יש כ"כ הרבה דילמות ללמה כן ולמה לא...

אני יודעת שזה יכול להיות מדהים,
* להיות קרובה לאנשים מולם אני עובדת (שכולם צעירים ומדהימים ) מה שיתן לי כל יום "בעיטה בישבן" ויגרום לי לא להתפזר יותר מידי במהלך היום.
מצד שני, ברור לי שהעבודה תהיה אינטנסיבית יותר ותמשך כל יום לשעות הערב המאוחרות אם לא ללילה..

* ישנה האופציה שאני אגור עם חברה טובה ויודעת שזה יגרום לי לאושר מהמקום שאני ממש אוהבת אותה והיא תמיד מזרימה אלי אנרגיות חיוביות.
מצד שני, אני מתרחקת מכל החברים שלי פה וזה המון 😒
ואת, כן את... אל תפגעי את המון עבורי ועצם זה שאני שוקלת את העניין צריך להחמיא לך 😄

* משפחה
זו דילמה בפני עצמה...
אני ילדה כ"כ מפונקת שקשורה לבית, איך אני אסתדר לבד?
פה אין לי מה להוסיף יותר מידי... מי שמכיר אותי מבין לבד.

* עצמאות
או... זה חשוב!
לקחת אחריות מלאה על החיים שלי ולצאת לעולם...
ת'אמת כבר היו אופציות כאלו בעבר, רק שתמיד חזרתי לבחור בדרך הקלה.
בנושא הזה אני חושבת שהפחד הגדול ביותר הוא לגלות שאולי אני בכלל לא מסוגלת?

לסיכום,
הכל מסתכם בהאם לי כיסי יש את האומץ לקום ולעשות את השינוי הזה?
כ"כ רוצה לצעוק כן... אבל הגוש הזה בגרון שנקרא פחד חוסם את מיתרי הקול.
אני הרי יודעת בפנים שזה אחד הדברים שבאמת יכולים לעשות טוב, ותמיד תהיה את האופציה לחזור...
ואולי זה בדיוק מה שמפחיד?
האופציה לחזור..
ושוב להוכיח שלא הייתי מסוגלת...

פאק, למה הכל כ"כ מסובך?
או שזה בכלל לא מסובך ורק אני עם כישרון לסבך הכל?

טוב,
נחזור לעבוד...