מחשבות כמוסות

אוסף אומץ, אולי העובדה שאני בעיר זרה, לא מכיר אף אחד, עוזרת- הבטחון המדומה שבאנונימיות
מגיע למועדון- האוירה סליזית משהו, נראה שכולם מכירים את כולם, הצבע השולט הוא קומבינציות שונות של שחור אפל וקינקי בשילוב עם חלקי גוף חשופים, החושפים שלל קעקועים מדליקים.
עומד על הבר- כוס בירה ביד אפילו שלא מחבב אלכהול, אבל האוירה מחייבת- כשאתה בודד המקום הכי פחות והכי יותר בודד לשהות בו הוא עמדת התצפית על הבר.
קולט אותה במבט ,בזוית העין, (קולט זו לא המילה, לא מבין איך אפשר להחמיץ)
חוץ ממני נראה שהיא היצור היחיד שעומד מהצד, בשמלתה הבהירה בולטת מעל כל הים השחור הזה, כמו מלאכית אמיתית בים השאול.
כל כך נשית, רכות עוצמתית נדירה, שיערה גולש על כתיפה ,עורה הבהיר חלק וקטיפתי גם מבעד לאור העמום ששורר באולם.
היא מרוחקת, מורמת מעם, בודדת מבחירה, מודעת לנוכחותה ,לעוצמתה, אולי אפילו נהנית מכך, לא יכול להסיר את מבטי ,ונראה שלא רק אני, אף אחד לא מעיז לגשת, להתקרב, ואני כל כך רוצה להיות שם ,הדום לרגליה......מנסה לאסוף עוד טיפת אומץ ,לגשת להציג את עצמי, אולי עוד כוס בירה תעזור, ממשיך לחלום...
אבל בלב עמוק יודע שלא אעיז ועוד הרבה זמן אצטער על כך.