סבבה גיל 20, עוד בצבא ולא מפתיע במיוחד שזה אומר שיש הרבה דברים שעוד לא סגורים בחיים שלי.
אני מבין למה יש משיכה לביטחון שמישהו שיש מפת דרך פרוסה בפניו קורן אבל זה לא אני ומה כלכך גרוע בזה, מה רע בלנסות להבין את הדברים האלה ביחד ולהתנסות ולחלוק את התהייה שהחיים מציעים לנו?
לא יודע אולי לי יש תפיסה שונה על אהבה, הרי אני מתמסר לרעיון של מונוגמיה, אובססיה אפילו. לאהבה שאין כמותה בשום מקום אחר ולא משאירה מקום לספקות, לכנות ולשיתופיות. כי תקשורת זה חשוב!
ונמאס לי למהול את החיים שלי בתחליפים זולים, בקשרים פארא-חברתיים ובסרטונים פרובקוטיביים. כי הרי זה יכול לתת הפוגה רגעית אבל לכל עליה יש מורדה ובתחליפים האלה אין את מי להחזיק כשאתה מתמוטט אחר כך.
אולי דיברתי שטויות ובזמן האחרון אני מבין שאין מקום לשתף את המחשבות שלי מבלי שישפטו אותי כאילו אני חייזר, אולי הגיע הזמן לחזור למחברת ולהיעלם שוב. ממילא אני כותב לעצמי לרוב. שבת שלום! ❤️