לפני שנה. יום שלישי, 1 ביולי 2025 בשעה 12:14
אני אוהבת אותו בדיוק ככה
את החתול שלי, כשהוא סופר מסטול.
רפוי, חסר התנגדות, מגרגר עד אובדן הכרה
ואז אני הופכת אותו לכרית מגרגרת
שלי.
מניחה עליו את הראש,
כשהאוזן שלי שוקעת עמוק בתוך הפרווה הרכה והרוטטת שלו.
גם אני כזו, לרוב.
סופר מסטולה.
רק שאני זקוקה לים של פרחים ירוקים כדי להגיע לשם.
והחתול המניאק שלי?
הוא צולל לזון הסטלני הזה בטבעיות, בלי שום מאמץ.
יש משהו ברפיון הזה שאני אוהבת.
הוא ההפך הגמור מהסטרס שבו אני חיה.
ובתוך הסטלה הזו,
גם היכולת שלי להכיל מתרחבת.
אני רכה יותר,
נוזלית יותר,
זורמנית יותר
צעצוע אנושי