סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים ועוד

פעם הפסיכיאטר היה מבקש שאכתוב כל יום מה אני מרגישה ואדרג מאחת עד עשר, היום אין לי כסף לפסיכיאטר טוב כזה (הוא לקח 700 לשעה) אז הולכת פעם ב לפסיכיאטרית של הקופה רק כדי שלא תבין כלום אבל אני אוכל להגיד שאני מטופלת.
אולי תקראו קצת ממני וזה יהיה במקומו?
(חייה של מאנית דיפרסיבית)
לפני שנתיים. 18 בספטמבר 2022 בשעה 18:37

לפני שנתיים. 18 בספטמבר 2022 בשעה 15:09

לפני שנתיים. 18 בספטמבר 2022 בשעה 11:31

בכביש אני שור זועם

שואגת על כל נהג אוטובוס שמעז לחתוך אותי

"כמעט חתכת אותי יא מזדיין אמן תתקע בעמוד".

ואז בעבודה, חוקרת ומראיינת, חומלת ומתפקסת, הנהגה מלאה

על המרואיינים ועל הנרטיב.

ובבית אני עצלנית, לא שוטפת כוס או מעבירה מטאטא רק מאוננת מעשנת

ואוכלת מהקופסא.

במסעדה אני ליידי אוכלת אויסטרים שמלה צמודה עד הברך ועקבים גבוהים.

ובדייט אני מראיינת משועממת בדרך כלל, זועפת על הג'נטלמניות שחסרה בישראלים.

במיטה אני ילדה קטנה או זונה פרועה או אמא מחנכת.

זה תלוי בך גבר.

מה תוציא ממני

כששואלים אותי- את משפריצה?

אני עונה "תלוי עם מי" ובלב מוסיפה "הלוואי שאיתך"

אבל רק 2 גברים השפריצו אותי, שתיהם אהבו אותי

הקשיבו לי ולא בשביל שאקשיב להם אלא כי המנגינה שלי חישמלה אותם

חיכו איתי בסבלנות, גילו לי את שלא ידעתי

עם אחד גרתי 3 שנים ועם אחד שנתיים.

יש הרבה שרוצים, ורובם רוצים לקחת, לטרוף, להפוך אותי לשלהם. להכניע את רצונותיי.

הם לא מבינים, רצונותיי נכנעו רק בפני מי ששחרר את הדחף הזה

שעמד לידי ונשם, ורקד וחייך מעצם המנגינה שאני.

ואני שכל כך אוהבת לתת לפעמים מתבלבלת

אבל נושמת. מקשיבה למנגינה שלי, שיוצאת מהלב והפה והכוס שלי

אני רוקדת את עצמי.

 

 

 

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 23:05

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 18:20

כלוב כלוב

רק הגעת וכבר הולכת 

נכנסתי ללונה פארק, לטעימה

ונהייתי רעבה ומורעבת וסקרנית

וקטנה וגדולה

וטובה ורעה

נהייתי אני יותר מבולבלת ויותר בטוחה

חרמנית ושלווה

איך מוצאים כאלה בטיול?

האנשים פה יותר אינטליגנטים

התקשורת כנה

מיניות משוחררת

כמובן לא כולם הכרתי מפלצת שמנצלת

אבל כלוב כלוב

אלייך עוד אשוב!

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 11:47

תודה לחברה שלי שעברה איתי את התקף המאניה שלי, כל התקף מחדש אני בהלם שהיא פה עדיין. אני נהיית אגואיסטית עמוסה בעצמי ומטורללת. כתבתי לה הבוקר- אחותי אני אוהבת אותך ומודה שאת בחיי. 

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 8:35

כמה אתם מוכנים להיות שם בשביל פרטנר כשלא רוצים? אם הייתם בסיטואציה של טיול במדינת עולם שלישי עם פרטנר נידי אליכם וביקורתי הייתם חותכים? נשארים בשבילו? מתקשרים את הקושי שוב ושוב? אני אישית מאוד סוליסטית, בחיים ובטיולים, מעדיפה להגיע לבד להתחבר רק כשמתאים, יש כאלה שמעדיפים איזו מחויבות אבל מתי היא נשברת? ועד כמה היא חזקה אצלכם?

לפני שנתיים. 17 בספטמבר 2022 בשעה 8:30

להיות שם בשביל חברה ארוכת שנים זה טבעי לי, לפעמים כיף לפעמים קשה (כמו כשהיא הייתה בהריון ובלתי ברמות ופשוט הכלתי ואהבתי והייתי במה שאפשר ומה שצריך) אבל טבעי.

להיות שם בשביל חברה חדשה שהכרתי לפני חודשיים ונמצאת עכשיו בטיול עם פרטנרית לא משהו ולעזור לה לאט לאט למצוא את מקומה לעמוד על שלה בתוך זה- זה מרגש. אכפתיות עמוקה שעולה בי, שהיא בכלל לא ציפתה לה, אבל אני יודעת שכרגע אני יכולה לעזור לה ורוצה לעזור לה.

 

לפני שנתיים. 16 בספטמבר 2022 בשעה 18:09

 

מוכן למחר...

לפני שנתיים. 16 בספטמבר 2022 בשעה 13:29

צוחקת עם החיים היום... אחרי מסאג' וסושי בדרך לגלוש

אם הילדה הקטנה שהייתי הייתה יודעת שהחיים יכולים להיות יפים כאלה, אבל מזל שלמרות שהיא לא ידעה היא בחרה להשאר בחיים.

תודה ילדה קטנה שבי