בכביש אני שור זועם
שואגת על כל נהג אוטובוס שמעז לחתוך אותי
"כמעט חתכת אותי יא מזדיין אמן תתקע בעמוד".
ואז בעבודה, חוקרת ומראיינת, חומלת ומתפקסת, הנהגה מלאה
על המרואיינים ועל הנרטיב.
ובבית אני עצלנית, לא שוטפת כוס או מעבירה מטאטא רק מאוננת מעשנת
ואוכלת מהקופסא.
במסעדה אני ליידי אוכלת אויסטרים שמלה צמודה עד הברך ועקבים גבוהים.
ובדייט אני מראיינת משועממת בדרך כלל, זועפת על הג'נטלמניות שחסרה בישראלים.
במיטה אני ילדה קטנה או זונה פרועה או אמא מחנכת.
זה תלוי בך גבר.
מה תוציא ממני
כששואלים אותי- את משפריצה?
אני עונה "תלוי עם מי" ובלב מוסיפה "הלוואי שאיתך"
אבל רק 2 גברים השפריצו אותי, שתיהם אהבו אותי
הקשיבו לי ולא בשביל שאקשיב להם אלא כי המנגינה שלי חישמלה אותם
חיכו איתי בסבלנות, גילו לי את שלא ידעתי
עם אחד גרתי 3 שנים ועם אחד שנתיים.
יש הרבה שרוצים, ורובם רוצים לקחת, לטרוף, להפוך אותי לשלהם. להכניע את רצונותיי.
הם לא מבינים, רצונותיי נכנעו רק בפני מי ששחרר את הדחף הזה
שעמד לידי ונשם, ורקד וחייך מעצם המנגינה שאני.
ואני שכל כך אוהבת לתת לפעמים מתבלבלת
אבל נושמת. מקשיבה למנגינה שלי, שיוצאת מהלב והפה והכוס שלי
אני רוקדת את עצמי.
