לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים ועוד

פעם הפסיכיאטר היה מבקש שאכתוב כל יום מה אני מרגישה ואדרג מאחת עד עשר, היום אין לי כסף לפסיכיאטר טוב כזה (הוא לקח 700 לשעה) אז הולכת פעם ב לפסיכיאטרית של הקופה רק כדי שלא תבין כלום אבל אני אוכל להגיד שאני מטופלת.
אולי תקראו קצת ממני וזה יהיה במקומו?
(חייה של מאנית דיפרסיבית)
לפני שנתיים. 24 בספטמבר 2022 בשעה 7:38

לקח לי המון זמן לשים גבולות ברורים
שנים של טיפולים ומאבק מול עצמי.
לכל אישה יש חלק כזה, שלא יודעת להגיד לא
כי לא נעים, כי לא לפגוע, כי מי אני בכלל, כי הבוס, כי לא דיברנו מראש.
והתאמנתי בלשים גבולות, לכל מי שצריך בעצם, כל פעם שהרגיש לי שחצו גבול שלי עדכנתי, בהתחלה רק דרך הודעות ואז לאט לאט זה הצליח לצאת לי במילים, לחברות, למוכר בחנות שדופק משפט מטריד (זה לא נעים לי כשאתה מדבר אליי ככה) וככל ששמתי גבולות-הגב שלי הזדקף.
כבר התחלתי לייעץ לחברות איך שמים גבול, שבלי גבולות אין איך לזרוח ולהסתובב חופשיה בעולם. ואז כשהרגשתי שהגבולות שלי מתחילים להסתדר בצורה יציבה והם פה בשביל להישאר- חיפשתי לי אדון.

Shish​(שולטת) - יפה. לגמרי הסדר הנכון בעיניי. רק כשברור לך הגבול שלך וניכסת לעצמך את ה'לא', את באמת יכולה להגיד 'כן' למי שראוי.
לפני שנתיים
נפש סוערת-מתחלפת​(מתחלפת) - תודה יקירתי
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י