שירים ועוד

ראשית כל אני רוצה להודות לעכוזיי שהביאוני עד הלום

באמת ישבנים נהדרים שלי, בלעדיכם הייתי צריכה לעבוד על קוביות בבטן.

שנית לאבא המניאק שלי שבזכותו אני יודעת מה לא להיות.

שלישית לבסטי שלי שסופגת את כל ההחלטות שלי והמאהבים שמתחלפים כל שבועיים(זהו, מצאתי את האחד הפעם זה רציני).

ובהמשך אודה לגברים סוטים שלימדו אותי שלא כל הבנים טיפשים.

לנשים ששיתפו אותי על מה הן מאוננות ובזכותן קיבלתי השראה וכוס רטוב.

להוא שלימד אותי בקשר טלפוני שאני ליטלית הרבה יותר מהכל.

ויש עוד הרבה, החברה בגיל חמש שנתנה לי לספר לה סיפורי אימה תוך כדי שדוחפת לה ענפים מהיער לפושפוש,

אחותי הגדולה שסיפרה לי מה אבא ואמא עושים במיטה,

לפסיכולוגית שאמרה לי שזה שאני אוהבת אגרסיבי לא אומר שאני מזוכיסטית,

יש עוד הרבה אבל בואו לא נתפזר, תודה למיטה שלי שלא שופטת אותי גם אם אני מאוננת שוב ושוב על סיפורים מהכלוב במקום לעבוד על כתבה.

ולסטיספייר (לא ממומן נשים לכו לקנות עבדים תקנו למלקות שלכן מיד) שבזכותו הדלקות ביד פסקו

וכן זאת אני, בעיקר מאוננת מקלדת

מתחרפנת למענכם ולמענכן, שיהיה פה קצת יותר רטוב מצחיק ובתקווה לא עצוב.

אז תודה גם לי...