שירים ועוד

אז איך זה שאין לך בן זוג? שאל אותי אחד השולטים הספק מחזרים בטלגרם אחרי שראה תמונה.

משהו בעיניים שלי התמימות והחיוך הענק מבלבל גם אותי לפעמים, משכיח ממני את כמות הצלקות שנשארה לי בנפש, את התחושה הזאת, המרירה ועצובה כל כך, שלי- לי לא מגיע.

ונכון, עוד לא בת שלושים והספקתי כבר מערכות יחסים ארוכות טווח אבל המחירים ששילמתי שם היו כבדים, כבדים מידי. כן פיתחתי חומות של ציניות ודרכים עוקפות זוגיות בכל דרך אפשרית, בגלל זה אני נכנסת ישר לאינטנסיבי באמוק, יודעת שתכף אחריב את זה וטורפת הכל כי עוד שבוע זה במילא זה נגמר. אצלי המקסימום הוא חודשיים, לא צולח את זה.

עכשיו אני עצובה מרוב שאני צינית, מרוב שאין בי אמונה שזה יקרה, והעיניים הגדולות שלי שאני כ"כ אוהבת, מתמלאות בדמעות. 

כמה נח לי במרחק, כמה אני פוחדת שאשאר כך לנצח, אני והעור שלי בלי להעז להתאחד עם עוד גוף, לאחד גורל ולהאמין גם בבלתי יאומן, happly ever after.